Shemot 3 – שמות ג

1Now Moshe was keeping the flock of Yitro his father-in-law, the priest of Midyan; and he led the flock to the farthest end of the wilderness, and came to the mountain of Elohim, unto Khorev. 2And The Malakh  יהוה  appeared unto him in a flame of fire out of the midst of a bush; and he looked, and, behold, the bush burned with fire, and the bush was not consumed. 3And Moshe said, “I will turn aside now, and see this great sight, why the bush is not burnt.” 4And when  יהוה  saw that he turned aside to see, Elohim called unto him out of the midst of the bush, and said, “Moshe, Moshe.” And he said, “Here am I.” 5And He said, “Do not come closer; put off your shoes from off your feet, for the place whereon you stand is kadosh ground.” 6Moreover He said, “I am the Elohim of your father, the Elohim of Avraham, the Elohim of Yitz’khak, and the Elohim of Ya’akov.” And Moshe hid his face; for he was afraid to look upon Elohim. 7And  יהוה  said, “I have surely seen the affliction of My people that are in Mitzrayim, and have heard their cry by reason of their taskmasters; for I know their pains; 8and I am come down to deliver them out of the hand of Mitzrayim, and to bring them up out of that land unto a good and large land, unto a land flowing with milk and honey; unto the place of the Kena’ani, and the Khivi, and the Amori, and the Perizi, and the Khivi, and the Yevusi. 9And now, behold, the cry of B’nei Yisra’el is come unto Me; moreover I have seen the oppression wherewith Mitzrayim oppresses them. 10Come now, therefore, and I will send you unto Paroh, that you may bring forth My people B’nei Yisra’el out of Mitzrayim.” 11And Moshe said unto Elohim, “Who am I, that I should go unto Paroh, and that I should bring forth B’nei Yisra’el out of Mitzrayim?” 12And He said, “Certainly I will be with you; and this shall be the token unto you, that I have sent you: when you have brought forth the people out of Mitzrayim,  you shall serve Elohim upon this mountain.”  13And  Moshe  said unto Elohim, “Behold, when I come unto B’nei Yisra’el, and shall say unto them, ‘The Elohim of your fathers has sent me unto you,’ and they shall say to me, ‘What is His Name?’ What shall I say unto them?” 14And Elohim said unto Moshe, “I WILL BE WHO I WILL BE;” and He said, “Thus shall you say unto B’nei Yisra’el, “I WILL BE has sent me unto you.” 15And Elohim said moreover unto Moshe, “Thus shall you say unto B’nei Yisra’el, ‘ יהוה , the Elohim of your fathers, the Elohim of Avraham, the Elohim of Yitz’khak, and the Elohim of Ya’akov, has sent me unto you; this is My Name forever, and this is My memorial unto all generations.” 16Go, and gather the elders of Yisra’el together, and say unto them, ‘ יהוה , the Elohim of your fathers, the Elohim of Avraham, of Yitz’khak, and of Ya’akov, has appeared unto me, saying, ‘I have surely remembered you, and seen that which is done to you in Mitzrayim. 17And I have said, ‘I will bring you up out of the affliction of Mitzrayim unto the land of the Kena’ani, and the Khiti, and the Amori, and the Perizi, and the Khivi, and the Yevusi, unto a land flowing with milk and honey’.” 18And they shall hearken to your voice. And you shall come, you and the elders of Yisra’el, unto the king of Mitzrayim, and you shall say unto him, ‘יהוה , the Elohim of HaIvrim, has met with us. And now let us go, we pray, three days’ journey into the wilderness, that we may sacrifice to  יהוה  our Elohim.” 19And I know that the king of Mitzrayim will not give you leave to go, except by a mighty hand. 20And I will put forth My hand, and smite Mitzrayim with all My wonders which I will do in the midst thereof. And after that he will let you go. 21And I will give this people favor in the sight of Mitzrayim. And it shall come to pass that when you go, you shall not go empty; 22but every woman shall ask of her neighbor, and of her that sojourns in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and you shall put them upon your sons, and upon your daughters; and you shall spoil Mitzrayim.”

אוּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה. בוַיֵּרָא מַלְאַךְ יהוה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. גוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. דוַיַּרְא יהוה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. הוַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. ווַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. זוַיֹּאמֶר יהוה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו. חוָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. טוְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם. יוְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יאוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יבוַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה.  יגוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. ידוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טווַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר. טזלֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. יזוָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. יחוְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוה אֱלֹהֵינוּ. יטוַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. כוְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם. כאוְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. כבוְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם.