Shemot 9 – שמות ט

1Then  יהוה  said unto Moshe, “Go in unto Paroh, and tell him: ‘Thus says  יהוה , the Elohim of the Ivrim, ‘Let My people go, that they may serve Me. 2For if you refuse to let them go, and will hold them still, 3behold, the hand of  יהוה  is upon your cattle which are in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the herds, and upon the flocks; there shall be a very grievous murrain. 4And  יהוה  shall make a division between the cattle of Yisra’el and the cattle of Mitzrayim; and there shall nothing die of all that belongs to B’nei Yisra’el’.'” 5And  יהוה  appointed a set time, saying, “Tomorrow  יהוה  shall do this thing in the land.” 6And  יהוה  did that thing on the morrow, and all the cattle of Mitzrayim died; but of the cattle of B’nei Yisra’el not one died. 7And Paroh sent, and, behold, there was not so much as one of the cattle of the Yisra’elim dead. But the heart of Paroh was stubborn, and he did not let the people go.

8And  יהוה  said unto Moshe and unto Aharon, “Take to you handfuls of soot of the furnace, and let Moshe throw it heavenward in the sight of Paroh. 9And it shall become small dust over all the land of Mitzrayim, and shall be a boil breaking forth with blains upon man and upon beast, throughout all the land of Mitzrayim.” 10And they took soot of the furnace, and stood before Paroh; and Moshe threw it up heavenward; and it became a boil breaking forth with blains upon man and upon beast. 11And the magicians could not stand before Moshe because of the boils; for the boils were upon the magicians, and upon all Mitzrayim. 12And  יהוה  strengthened the heart of Paroh, and he hearkened not unto them; as  יהוה  had spoken unto Moshe. 

13And  יהוה  said unto Moshe, “Rise up early in the morning, and stand before Paroh, and say unto him, ‘Thus says  יהוה , the Elohim of the Ivrim, ‘Let My people go, that they may serve Me. 14For I will this time send all My plagues upon your person, and upon your servants, and upon your people; that you may know that there is none like Me in all the earth. 15Surely now I would have put forth My hand, and smitten you and your people with pestilence, and you would have been cut off from the earth. 16But in very deed for this cause have I made you to stand, to show you My power, and that My Name may be declared throughout all the earth. 17As yet you exalt yourself against My people, that you will not let them go? 18Behold, tomorrow about this time I will cause it to rain a very grievous hail, such as has not been in Mitzrayim since the day it was founded even until now. 19Now therefore send, hasten in your cattle and all that you have in the field; for every man and beast that shall be found in the field, and shall not be brought home, the hail shall come down upon them, and they shall die.”‘” 20He that feared the D’var  יהוה  among the servants of Paroh made his servants and his cattle flee into the houses; 21and he that regarded not the D’var  יהוה  left his servants and his cattle in the field.

22And  יהוה  said unto Moshe, “Stretch forth your hand toward heaven, that there may be hail in all the land of Mitzrayim, upon man, and upon beast, and upon every herb of the field, throughout the land of Mitzrayim.” 23And Moshe stretched forth his rod toward heaven; and  יהוה  sent thunder and hail, and fire ran down unto the earth; and  יהוה  caused to hail upon the land of Mitzrayim. 24So there was hail, and fire flashing up amidst the hail, very grievous, such as had not been in all the land of Mitzrayim since it became a nation. 25And the hail smote throughout all the land of Mitzrayim all that was in the field, both man and beast; and the hail smote every herb of the field, and broke every tree of the field. 26Only in the land of Goshen, where B’nei Yisra’el were, was there no hail. 27And Paroh sent, and called for Moshe and Aharon, and said unto them, “I have sinned this time;  יהוה  is righteous, and I and my people are wicked. 28Entreat  יהוה , and let there be enough of these mighty thunderings and hail; and I will let you go, and you shall stay no longer.” 29And Moshe said unto him, “As soon as I am gone out of the city, I will spread forth my hands unto   יהוה ; the thunders shall cease, neither shall there be any more hail; that you may know that the earth belongs to  יהוה .  But30 as for you and your servants, I know that you will not yet fear  יהוה  Elohim.” 

31And the flax and the barley were smitten; for the barley was aviv, and the flax was in bloom. 32But the wheat and the spelt were not smitten; for they ripen late. 

33And Moshe went out of the city from Paroh, and spread forth his hands unto   יהוה ; and the thunders and hail ceased, and the rain was not poured upon the earth. 34And when Paroh saw that the rain and the hail and the thunders were ceased, he sinned yet more, and hardened his heart, he and his servants. 35And the heart of Paroh was strengthened, and he did not let B’nei Yisra’el go, as  יהוה  had spoken by Moshe.

אוַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. בכִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם. גהִנֵּה יַד יהוה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד. דוְהִפְלָה יהוה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. הוַיָּשֶׂם יהוה מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יהוה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. ווַיַּעַשׂ יהוה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד. זוַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם. 

חוַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה. טוְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יוַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. יאוְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם. יבוַיְחַזֵּק יהוה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֶל מֹשֶׁה.

יגוַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. ידכִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ. טוכִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. טזוְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ. יזעוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם.  יחהִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת  מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר  לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה. יטוְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ. כהַיָּרֵא אֶת דְּבַר יהוה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. כאוַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יהוה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה.

כבוַיֹּאמֶר יהוה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כגוַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהוה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יהוה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. כדוַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי. כהוַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. כורַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד. כזוַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יהוה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים. כחהַעְתִּירוּ אֶל יהוה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. כטוַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יהוה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהוה הָאָרֶץ. לוְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יהוה אֱלֹהִים. לאוְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. לבוְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה. לגוַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יהוה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה. לדוַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. להוַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה בְּיַד מֹשֶׁה.