VaYikra 10 – ויקרא י

1And Nadav and Avihu, the sons of Aharon, took each of them his censer, and put fire therein, and laid incense thereon, and offered strange fire before  יהוה , which He had not commanded them. 2And there came forth fire from before  יהוה , and devoured them, and they died before  יהוה . Then3 Moshe said unto Aharon, “This is that which  יהוה  spoke, saying, ‘Through them that are nigh unto Me I will be consecrated, and before all the people I will be glorified’.” And Aharon held his peace. 4And Moshe called Misha’el and El-Tzafan, the sons of Uzi’el the uncle of Aharon, and said unto them, “Draw near, carry your brethren from before HaKodesh out of the camp.” 5So they drew near, and carried them in their tunics out of the camp, as Moshe had said. 6And Moshe said unto Aharon, and unto Elazar and unto Itamar, his sons, “Let not the hair of your heads be uncovered, neither rend your clothes, that you die not, and that He be not wroth with all the assembly; but let your brethren, all of Beit Yisra’el, bewail the burning which  יהוה  has kindled. 7And you shall not go out from the door of the Ohel Mo’ed, lest you die; for the anointing oil of  יהוה  is upon you.” And they did according to the word of Moshe.

8And  יהוה  spoke unto Aharon, saying, 9“Drink no wine nor strong drink, you, nor your sons with you, when you go into the Ohel Mo’ed, that you die not; it shall be a statute forever throughout your generations. 10And that you may put difference between the kadosh and the common, and between the unclean and the clean; 11and that you may teach B’nei Yisra’el all the Khukot which  יהוה  has spoken unto them by the hand of Moshe.”

12And Moshe spoke unto Aharon, and unto Elazar and unto Itamar, his sons that were left, “Take the Minkhah that remains of the offerings of  יהוה  made by fire, and eat it without leaven beside the Mizbe’akh, for it is kodesh kadashim. 13And you shall eat it in a kadosh place, because it is your due, and your sons’ due, of the offerings of  יהוה  made by fire; for so I am commanded. 14And the breast of waving and the thigh of heaving shall you eat in a clean place; you, and your sons, and your daughters with you; for they are given as your due, and your sons’ due, out of the sacrifices of the Sh’lamim offerings of B’nei Yisra’el. 15The thigh of heaving and the breast of waving shall they bring with the offerings of the fat made by fire, to wave it for a Tenufah before  יהוה  ; and it shall be yours, and your sons’ with you, as a due forever, as  יהוה  has commanded.” 16And Moshe diligently inquired for the goat of the Khatat, and, behold, it was burnt; and he was angry with Elazar and with Itamar, the sons of Aharon that were left, saying, 17“Why have you not eaten the Khatat in a m’kom kadosh, seeing it is most kadosh, and He has given it to you to bear the iniquity of the assembly, to make atonement for them before  יהוה ? Behold,18 the blood of it was not brought into HaKodesh within; you should certainly have eaten it in HaKodesh, as I commanded.” 19And Aharon spoke unto Moshe, “Behold, this day have they offered their Khatat and their Olah before  יהוה , and there have befallen me such things as these; and if I had eaten the Khatat today, would it have been well-pleasing in the sight of  יהוה ? And20 when Moshe heard that, it was well-pleasing in his sight. 

אוַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יהוה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. בוַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יהוה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יהוה . גוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. דוַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. הוַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. ווַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יהוה . זוּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יהוה עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה.

חוַיְדַבֵּר יהוה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, טיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. יוּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. יאוּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה.

יבוַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יהוה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. יגוַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יהוה כִּי כֵן צֻוֵּיתִי. ידוְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. טושׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי יהוה וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה . טזוְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר, יזמַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲו‍ֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יהוה . יחהֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. יטוַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יהוה וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יהוה . כוַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו.