Divrei HaYamim Alef 14 – דברי הימים א פרק יד

t.o.c.

1And Khuram king of Tzor sent messengers to David, and cedar-trees, and masons, and carpenters, to build him a house. 2And David perceived that  יהוה  had established him Melekh over Yisra’el, for his kingdom was exalted exceedingly, for His people Yisra’el’s sake.  3And David took more wives at Yerushalayim; and David begot more sons and daughters. 4And these are the names of the children whom he had in Yerushalayim: Shamu’a, and Shovav, Natan, and Shlomo; 5and Yivkhar, and Elishu’a, and Elpalet; 6and Nogah, and Nefeg, and Yafiah; 7and Elishama, and Be’eliada, and Elfelet.

8And when the P’lishtim heard that David was anointed Melekh over all Yisra’el, all the P’lishtim went up to seek David; and David heard of it, and went out to meet them. 9Now the P’lishtim had come and made a raid in the valley of Refayim. 10And David inquired of Elohim, saying, “Shall I go up against the P’lishtim? And will You deliver them into my hand?” And  יהוה  said unto him, “Go up; for I will deliver them into your hand.” 11So they came up to Ba’al Peratzim, and David smote them there; and David said, “Elohim has broken my enemies by my hand, like the breach of waters.” Therefore they called the name of that place Ba’al Peratzim. 12And they left their gods there; and David gave commandment, and they were burned with fire.

13And the P’lishtim yet again made a raid in the valley. 14And David inquired again of Elohim; and Elohim said unto him, “You shall not go up after them; turn away from them, and come upon them over against the mulberry trees. 15And it shall be, when you hear the sound of marching in the tops of the mulberry trees, that then you shall go out to battle; for Elohim is gone out before you to smite the host of the P’lishtim.” 16And David did as Elohim commanded him; and they smote the host of the P’lishtim from Givon even to Gezer. 17And the fame of David went out into all lands; and  יהוה  brought the fear of him upon all nations.

אוַיִּשְׁלַח חירם (חוּרָם) מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִיד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת. בוַיֵּדַע דָּוִיד כִּי הֱכִינוֹ יהוה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: כִּי נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. גוַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם; וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת. דוְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ בִּירוּשָׁלִָם: שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה. הוְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט. ווְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ. זוֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט.

חוַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִיד; וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם. טוּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ; וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים. יוַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה עַל פלשתיים (פְּלִשְׁתִּים) וּנְתַתָּם בְּיָדִי; וַיֹּאמֶר לוֹ יהוה עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ. יאוַיַּעֲלוּ בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל כֵּן קָרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים. יבוַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת אֱלֹהֵיהֶם; וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ.

יגוַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק. ידוַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם: הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים. טווִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה: כִּי יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים. טזוַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים; וַיַּכּוּ אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד גָּזְרָה. יזוַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת; וַיהוה נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם.