Eisteir 4 – אסתר ד

t.o.c.

1Now when Mordakhai knew all that was done, Mordakhai rent his clothes, and put on sackcloth with ashes, and went out into the midst of the city, and cried with a loud and a bitter cry; 2and he came even before the king’s gate; for none might enter within the king’s gate clothed with sackcloth. 3And in every province, wherever the king’s command and his decree came, there was great mourning among the Yehudim, and fasting, and weeping, and wailing; and many lay in sackcloth and ashes. 4And Eisteir’s maidens and her chamberlains came and told it to her; and the queen was exceedingly hurt; and she sent raiment to clothe Mordakhai; and to take his sackcloth from off him; but he accepted it not. 5Then Eisteir called for Hatakh, one of the king’s chamberlains, whom he had appointed to attend upon her, and charged him to go to Mordakhai, to know what this was, and why it was. 6So Hatakh went forth to Mordakhai   unto   the  broad  place  of   the   city,  which  was  before  the  king’s  gate.  7And Mordakhai told him of all that had happened unto him, and the exact sum of the money that Haman had promised to pay to the king’s treasuries for the Yehudim, to destroy them. 8Also, he gave him the copy of the writing of the decree that was given out in Shushan to destroy them, to show it unto Eisteir, and to declare it unto her; and to charge her that she should go in unto the king, to make supplication unto him, and to make request before him, for her people. 9And Hatakh came and told Eisteir the words of Mordakhai. 10Then Eisteir spoke unto Hatakh, and gave him a message unto Mordakhai, 11“All the king’s servants, and the people of the king’s provinces, do know, that whoever, whether man or woman, shall come unto the king into the inner court, who is not called, there is one law for him, that he be put to death, except such to whom the king shall hold out the golden scepter, that he may live; but I have not been called to come in unto the king these thirty days.” 12And they told to Mordakhai Eisteir’s words. 13Then Mordakhai bade them to return answer unto Eisteir, “Think not of yourself that you shall escape in the king’s house more than all the Yehudim. 14For if you altogether hold your peace at this time, then will relief and deliverance arise to the Yehudim from another place, but you and your father’s house will perish; and who knows whether you are not come to royal status for such a time as this?” 15Then Eisteir bade them return answer unto Mordakhai, 16“Go, gather together all the Yehudim that are present in Shushan, and fast for me, and neither eat nor drink three days, night or day; I also and my maidens will fast in like manner; and so will I go in unto the king, which is not according to the law; and if I perish, I perish.” 17So Mordakhai went his way, and did according to all that Eisteir had commanded him.

אוּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. בוַיָּבוֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק. גוּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד; שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים. דותבואינה (וַתָּבוֹאנָה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד; וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל. הוַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ וַתְּצַוֵּהוּ עַל מָרְדֳּכָי לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה. ווַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ. זוַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת  כָּל  אֲשֶׁר  קָרָהוּ; וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר  אָמַר  הָמָן  לִשְׁקוֹל  עַל  גִּנְזֵי  הַמֶּלֶךְ  ביהודיים  (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם. חוְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ; וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ. טוַיָּבוֹא הֲתָךְ; וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי. יוַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי. יאכָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה; וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם. יבוַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר. יגוַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר: אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. ידכִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. טווַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי. טזלֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. יזוַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.