Dani’el 2 – דניאל ב

(Original In Aramit) 1And in the second year of the reign of Nevukhadnetzar, Nevukhadnetzar dreamed dreams; and his spirit was troubled, and his sleep broke from him. 2Then the king commanded to call the magicians, and the enchanters, and the sorcerers, and the Kasdim, to tell the king his dreams. So they came and stood before the king. 3And the king said unto them, “I have dreamed a dream, and my spirit is troubled to know the dream.” 4Then the Kasdim spoke to the king in Aramit, “O king, live forever! Tell your servants the dream, and we will declare the interpretation.” 5The king answered and said to the Kasdim, “The thing is certain with me; if you do not make known unto me the dream and the interpretation thereof, you shall be cut in pieces,  and your houses shall be made a dunghill.  6But  if  you declare the dream and the interpretation thereof, you shall receive of me gifts and rewards, and great honor; only declare unto me the dream and the interpretation thereof.” 7They answered the second time and said, “Let the king tell his servants the dream, and we will declare the interpretation.” 8The king answered and said, “I know of a truth that you would gain time, inasmuch as you see the thing is certain with me, 9that, if you do not make known unto me the dream, there is but one law for you; and you have agreed together to speak before me lying and corrupt words, till the time is changed; only tell me the dream, and I shall know that you can declare unto me the interpretation thereof.” 10The Kasdim answered before the king, and said, “There is not a man upon the earth that can declare the king’s matter; forasmuch as no great and powerful king has asked such a thing of any magician, or enchanter, or Kasdai. 11And it is a hard thing that the king asks, and there is none other that can declare it before the king, except the gods, whose dwelling is not with flesh.” 12For this cause the king was angry and very furious, and commanded to destroy all the wise men of Bavel. 13So the decree went forth, and the wise men were to be slain; and they sought Dani’el and his companions to be slain.

14Then Dani’el returned answer with counsel and discretion to Aryokh the captain of the king’s guard, who was gone forth to slay the wise men of Bavel; 15he answered and said to Aryokh the king’s captain, “Why is the decree so peremptory from the king?” Then Aryokh made the thing known to Dani’el. 16Then Dani’el went in, and desired of the king that he would give him time, that he might declare unto the king the interpretation.

17Then Dani’el went to his house, and made the thing known to Khanan-Yah, Misha’el, and Azar-Yah, his companions, 18that they might ask mercy of the Elohim of heaven concerning this secret, that Dani’el and his companions should not perish with the rest of the wise men of Bavel. 19Then was the secret revealed unto Dani’el in a vision of the night. Then Dani’el blessed the Elohim of heaven. 20Dani’el spoke and said, “Blessed is the Name of Elohim from everlasting even unto everlasting; for wisdom and might are His; 21and He changes the times and the seasons; He removes kings, and sets up kings; He gives wisdom unto the wise, and knowledge to them that know understanding; 22He reveals the deep and secret things; He knows what is in the darkness, and the light dwells with Him. 23I thank You, and praise You, O God of my fathers, who has given me wisdom and might, and has now made known unto me what we desired of You; for You have made known unto us the king’s matter.” 24Therefore Dani’el went in unto Aryokh, whom the king had appointed to destroy the wise men of Bavel; he went and said this unto him, “Destroy not the wise men of Bavel; bring me in before the king, and I will declare unto the king the interpretation.”

25Then Aryokh brought in Dani’el before the king in haste, and said this unto him: “I have found a man of the children of the captivity of Yehudah, that will make known unto the king the interpretation.” 26The king spoke and said to Dani’el, whose name was Belteshatzar, “Are you able to make known unto me the dream which I have seen, and the interpretation thereof?” 27Dani’el answered before the king, and said, “The secret which the king has asked can neither wise men, enchanters, magicians, nor astrologers, declare unto the king; 28but there is a God in heaven that reveals secrets, and He has made known to the king, Nevukhadnetzar, what shall be in the Akharit HaYamim. Your dream, and the visions of your head upon your bed, are these:”

29“As for you, O king, your thoughts came, upon your bed, what should come to pass hereafter; and He that reveals secrets has made known to you what shall come to pass. 30But as for me, this secret is not revealed to me for any wisdom that I have more than any living, but to the intent that the interpretation may be made known to the king, and that you may know the thoughts of your heart. 31You, O king, saw, and behold a great image. This image, which was mighty, and whose brightness was surpassing, stood before you; and the appearance thereof was terrible.  32As for that image, its head was of fine gold, its breast and its arms of silver, its belly and its thighs of brass, 33its legs of iron, its feet part of iron and part of clay. 34You saw till that a stone was cut out without hands, which smote the image upon its feet that were of iron and clay, and broke them to pieces. 35Then was the iron, the clay, the brass, the silver, and the gold, broken in pieces together, and became like the chaff of the summer threshing-floors; and the wind carried them away, so that no place was found for them; and the stone that smote the image became a great mountain, and filled the whole earth. 36This is the dream; and we will tell the interpretation thereof before the king. 37You, O king, king of kings, unto whom the God of heaven has given the kingdom, the power, and the strength, and the glory; 38and wherever the children of men, the beasts of the field, and the fowls of the heaven dwell, has He given them into your hand, and has made you to rule over them all; you are the head of gold. 39And after you shall arise another kingdom inferior to you; and another third kingdom of brass, which shall bear rule over all the earth. 40And the fourth kingdom shall be strong as iron; forasmuch as iron breaks in pieces and beats down all things; and as iron that crushes all these, shall it break in pieces and crush. 41And whereas you saw the feet and toes, part of potters’ clay, and part of iron, it shall be a divided kingdom; but there shall be in it of the firmness of the iron, forasmuch as you saw the iron mixed with miry clay. 42And as the toes of the feet were part of iron, and part of clay, so part of the kingdom shall be strong, and part thereof broken. 43And whereas you saw the iron mixed with miry clay, they shall mingle themselves by the seed of men; but they shall not cleave one to another, even as iron does not mingle with clay. 44And in the days of those kings shall the God of heaven set up a kingdom, which shall never be destroyed; nor shall the kingdom be left to another people; it shall break in pieces and consume all these kingdoms, but it shall stand forever. 45Forasmuch as you saw that a stone was cut out of the mountain without hands, and that it broke in pieces the iron, the brass, the clay, the silver, and the gold; the great God has made known to the king what shall come to pass hereafter; and the dream is certain, and the interpretation thereof sure.”

46Then the king, Nevukhadnetzar, fell upon his face, and worshipped Dani’el, and commanded that they should offer an offering and sweet odors unto him. 47The king spoke unto Dani’el, and said, “Of a truth, it is that your Elohim is the God of gods, and the Adon of kings, and a revealer of secrets, seeing you have been able to reveal this secret.” 48Then the king made Dani’el great, and gave him many great gifts, and made him to rule over the whole province of Bavel, and to be chief prefect over all the wise men of Bavel. 49And Dani’el requested of the king, and he appointed Shadrakh, Meshakh, and Aved Nego over the affairs of the province of Bavel; but Dani’el was in the gate of the king.

אוּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת; וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו. בוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו; וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. גוַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲלוֹם חָלָמְתִּי; וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם. דוַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית: מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא לעבדיך (לְעַבְדָךְ) וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא. העָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לכשדיא (לְכַשְׂדָּאֵי) מִלְּתָה מִנִּי אַזְדָּא: הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן.  ווְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲו‍ֹן מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי ; לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲו‍ֹנִי. זעֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין: מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה. חעָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין; כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא. טדִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי חֲדָה הִיא דָתְכוֹן וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה הזמנתון (הִזְדְּמִנְתּוּן) לְמֵאמַר קָדָמַי עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא; לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי. יעֲנוֹ כשדיא (כַשְׂדָּאֵי) קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין לָא אִיתַי אֱנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה: כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי. יאוּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל יַקִּירָה וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא; לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי. יבכָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא; וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל. יגוְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין; וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה.

ידבֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל. טועָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא; אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל. טזוְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא: דִּי זְמָן יִנְתִּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא.

יזאֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל; וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע. יחוְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָא דְּנָה דִּי לָא יְהוֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל. יטאֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גְלִי; אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא. כעָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא: דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא. כאוְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין; יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה. כבהוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא; יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא ונהירא (וּנְהוֹרָא) עִמֵּהּ שְׁרֵא. כגלָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי; וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי בְעֵינָא מִנָּךְ דִּי מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא. כדכָּל קֳבֵל דְּנָה דָּנִיֵּאל עַל עַל אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל; אֲזַל וְכֵן אֲמַר לֵהּ לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל תְּהוֹבֵד הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא.

כהאֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא; וְכֵן אֲמַר לֵהּ דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע. כועָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר: האיתיך (הַאִיתָךְ) כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ. כזעָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר: רָזָא דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא. כחבְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא; חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא.

כטאנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה; וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא. לוַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי; לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע. לאאנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ; וְרֵוֵהּ דְּחִיל. לבהוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף; מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ.  לגשָׁקוֹהִי  דִּי פַרְזֶל;  רַגְלוֹהִי  מנהון (מִנְּהֵן) דִּי  פַרְזֶל  ומנהון  (וּמִנְּהֵן) דִּי חֲסַף. לדחָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא; וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן. להבֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתְּכַח לְהוֹן; וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא. לודְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא. לזאנתה (אַנְתְּ) מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא: דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ. לחוּבְכָל דִּי דארין (דָיְרִין) בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן; אנתה (אַנְתְּ) הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. לטוּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי ארעא (אֲרַע) מִנָּךְ; וּמַלְכוּ תליתיא (תְלִיתָאָה) אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא. מוּמַלְכוּ רביעיה (רְבִיעָאָה) תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא; כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּן תַּדִּק וְתֵרֹעַ. מאוְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מנהון (מִנְּהֵן) חֲסַף דִּי פֶחָר ומנהון (וּמִנְּהֵן) פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ; כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא. מבוְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מנהון (מִנְּהֵן) פַּרְזֶל ומנהון (וּמִנְּהֵן) חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה. מגדי (וְדִי) חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱו‍ֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא וְלָא לֶהֱו‍ֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה; הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא. מדוּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק; תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא. מהכָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֵּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה; וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ.

מובֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד; וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ. מזעָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין: דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָא דְנָה. מחאֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל; וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל. מטוְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן מַלְכָּא וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ; וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא.