Shmu’el Bet 16 – שמואל ב פרק טז

1And when David was a little past the top, behold, Tzivah the servant of Mefivoshet met him, with a couple of donkeys saddled, and upon them two hundred loaves of bread, and a hundred clusters of raisins, and a hundred of summer fruits, and a bottle of wine. 2And HaMelekh said unto Tzivah, “What do you mean by these?” And Tzivah said, “The donkeys are for the household of HaMelekh to ride on; and the bread and summer fruit for the young men to eat; and the wine, that such as are faint in the wilderness may drink.” 3And HaMelekh said, “And where is your master’s son?” And Tzivah said unto HaMelekh, “Behold, he abides at Yerushalayim; for he said, ‘Today will Beit Yisra’el restore me the kingdom of my father’.” 4Then said HaMelekh to Tzivah, “Behold, yours is all that pertains unto Mefivoshet.” And Tzivah said, “I prostrate myself; let me find favor in your sight, my Adon, O Melekh.”

5And when Melekh David came to Bakhurim, behold, there came out from there a man of the family of Beit Sha’ul, whose name was Shimi Ben Gera; he came out, and kept on cursing as he came. 6And he cast stones at David, and at all the servants of Melekh David; and all the people and all the mighty men were on his right hand and on his left. 7And thus said Shimi when he cursed, “Begone, begone, you man of blood, and base fellow; 8 יהוה  has returned upon you all the blood of Beit Sha’ul, in whose stead you have reigned; and  יהוה  has delivered the kingdom into the hand of Avshalom your son; and, behold, you are taken in your own mischief, because you are a man of blood.” 9Then said Avishai Ben Tzru-Yah unto HaMelekh, “Why should this dead dog curse my Adon HaMelekh?  Let me go over, I pray, and take off his head.”  10And HaMelekh said, “What have I to do with you, you sons of Tzru-Yah?  So let him curse, because  יהוה  has said unto him, ‘Curse David’; who then shall say, ‘Why have you done so’?” 

11And David said to Avishai, and to all his servants, “Behold, my son, who came forth of my body, seeks my life; how much more this Ben HaYemini now? Let him alone, and let him curse; for  יהוה  has bidden him. 12It may be that  יהוה  will look on my eye, and that  יהוה  will requite me good for his cursing of me this day.” 13So David and his men went by the way; and Shimi went along on the hill-side over against him, and cursed as he went, and threw stones at him, and cast dust.

14And HaMelekh, and all the people that were with him, came weary; and he refreshed himself there. 15And Avshalom, and all the people, the men of Yisra’el, came to Yerushalayim, and Akhitofel with him. 16And it came to pass, when Khushai HaArki, David’s friend, was come unto Avshalom, that Khushai said unto Avshalom, “Long live HaMelekh, long live HaMelekh.” 17And Avshalom said to Khushai, “Is this your kindness to your friend?  Why did you not go with your friend?” 18And Khushai said unto Avshalom, “Nay; but whom  יהוה , and this people, and all the men of Yisra’el have chosen, his will I be, and with him will I abide. 19And again, whom should I serve?  Should I not serve in the presence of his son?  As I have served in your father’s presence, so will I be in your presence.”

20Then said Avshalom to Akhitofel, “Give your counsel about what we shall do.” 21And Akhitofel said unto Avshalom, “Go in unto your father’s concubines, that he has left to keep the house; and all Yisra’el will hear that you are abhorred of your father; then will the hands of all that are with you be strong.” 22So they spread Avshalom a tent upon the top of the house; and Avshalom went in unto his father’s concubines in the sight of all Yisra’el.  23Now the counsel of Akhitofel, which he counselled in those days, was as if a man inquired of D’var HaElohim; so was all the counsel of Akhitofel both with David and with Avshalom. 

אוְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ; וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ וְנֵבֶל יָיִן. בוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא מָה אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמֶר צִיבָא הַחֲמוֹרִים לְבֵית הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב ולהלחם (וְהַלֶּחֶם) וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים וְהַיַּיִן לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר. גוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי אָמַר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי. דוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצִבָא הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת; וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.

הוּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים; וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. ווַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. זוְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ; צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. חהֵשִׁיב עָלֶיךָ יהוה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו וַיִּתֵּן יהוה אֶת הַמְּלוּכָה  בְּיַד  אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ;  וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ  כִּי  אִישׁ דָּמִים אָתָּה.  טוַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֶל הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; אֶעְבְּרָה נָּא וְאָסִירָה אֶת רֹאשׁוֹ. יוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה; כי (כֹּה) יְקַלֵּל וכי (כִּי) יהוה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד וּמִי יֹאמַר מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן.

יאוַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי וְאֶל כָּל עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי; וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ יהוה . יבאוּלַי יִרְאֶה יהוה בעוני (בְּעֵינִי); וְהֵשִׁיב יהוה לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. יגוַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ; וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר.

ידוַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים; וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם. טווְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִָם; וַאֲחִיתֹפֶל אִתּוֹ. טזוַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד אֶל אַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ. יזוַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל חוּשַׁי זֶה חַסְדְּךָ אֶת רֵעֶךָ; לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֶת רֵעֶךָ. יחוַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלֹם לֹא כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יהוה וְהָעָם הַזֶּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לא (לוֹ) אֶהְיֶה וְאִתּוֹ אֵשֵׁב. יטוְהַשֵּׁנִית לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד הֲלוֹא לִפְנֵי בְנוֹ: כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ. 

כוַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל אֲחִיתֹפֶל: הָבוּ לָכֶם עֵצָה מַה נַּעֲשֶׂה. כאוַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת; וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ. כבוַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג; וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. כגוַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל (אִישׁ) בִּדְבַר הָאֱלֹהִים; כֵּן כָּל עֲצַת אֲחִיתֹפֶל גַּם לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.