Shmu’el Bet 2 – שמואל ב פרק ב

1And it came to pass after this, that David inquired of  יהוה , saying, “Shall I go up into any  of  the cities of Yehudah?”  And  יהוה  said unto him, “Go up.” And David said, “Where shall I go up?” And He said, “Unto Khevronah.” 2So David went up there, and his two wives also, Akhino’am the Yizreilit, and Aviga’il the wife of Naval the Karmeli. 3And his men that were with him did David bring up, every man with his household; and they dwelt in the cities of Khevron. 4And the men of Yehudah came, and there they anointed David as Melekh over Beit Yehudah . 

And they told David, saying, “The men of Yaveish Gilad were they that buried Sha’ul.”  5And David sent messengers unto the men of Yaveish Gilad, and said unto them, “Blessed are you of  יהוה , that you have shown this kindness unto your Adon, even unto Sha’ul, and have buried him. 6And now may  יהוה  show kindness and truth unto you; and I also will requite you this kindness, because you have done this thing. 7Now therefore let your hands be strong, and be valiant; for Sha’ul your Adon is dead, and also the house of Yehudah have anointed me Melekh over them.”

8Now Avner Ben Ner, captain of Sha’ul’s host, had taken Ish Boshet Ben Sha’ul, and brought him over to Makhana’im; 9and he made him Melekh over Gilad, and over the Ashuri, and over Yizreil, and over Efrayim, and over Bin-Yamin, and over all Yisra’el.

10Ish Boshet Ben Sha’ul was forty years old when he began to reign over Yisra’el, and he reigned two years. But the house of Yehudah followed David. 11And the time that David was Melekh in Khevron over the house of Yehudah was seven years and six months. 

12And Avner Ben Ner, and the servants of Ish Boshet Ben Sha’ul, went out from Makhana’im to Givonah. 13And Yo’av Ben Tzur-Yah, and the servants of David, went out; and they met together by the pool of Givon, and sat down, the one on the one side of the pool, and the other on the other side of the pool. 14And Avner said to Yo’av, “Let the young men, I pray, arise and play before us.” And Yo’av said, “Let them arise.” 15Then they arose and passed over by number: twelve for Bin-Yamin, and for Ish Boshet Ben Sha’ul, and twelve of the servants of David. 16And they caught every one his fellow by the head, and thrust his sword in his fellow’s side; so they fell down together; therefore that place was called Khelkat HaTzurim, which is in Givon. 17And the battle was very sore that day; and Avner was beaten, and the men of Yisra’el, before the servants of David. 

18And the three sons of Tzur-Yah were there, Yo’av, and Avishai, and Asahel; and Asahel was as light of foot as one of the roes that are in the field. 19And Asahel pursued after Avner; and in going, he turned not to the right hand nor to the left from following Avner. 20Then Avner looked behind him, and said, “Is it you, Asahel?” And he answered, “It is I.” 21And Avner said to him, “Turn aside to your right hand or to your left, and lay hold on one of the young men, and take his armor.” But Asahel would not turn aside from following him. 22And Avner said again to Asahel, “Turn aside from following me; why should I smite you to the ground? How then should I hold up my face to Yo’av your brother?” 23But he refused to turn aside; therefore Avner, with the hinder end of the spear, smote him in the groin, that the spear came out behind him; and he fell down there, and died in the same place; and it came to pass, that as many as came to the place where Asahel fell down and died stood still. 

24But Yo’av and Avishai pursued after Avner; and the sun went down when they were come to the hill of Amah, that lies before Gi’akh by the way of the wilderness of Givon. 25And the children of Bin-Yamin gathered themselves together after Avner, and became one band, and stood on the top of a hill. 26Then Avner called to Yo’av, and said, “Shall the sword devour forever? Do you not know that it will be bitterness in the end?  How long shall it be then, before you bid the people to return from following their brethren?” 27And Yo’av said, “As Elohim lives, if you had not spoken, surely then, only after the morning, the people would have gone away, every one from following his brother.” 28So Yo’av blew the shofar, and all the people stood still, and pursued after Yisra’el no more, neither did they fight any more. 

29And Avner and his men went all that night through the Aravah; and they passed over the Yarden, and went through all Bitron, and came to Makhana’im. 30And Yo’av returned from following Avner; and when he had gathered all the people together, there lacked of David’s servants nineteen men, and Asahel. 31But the servants of David had smitten of Bin-Yamin, even of Avner’s men, three hundred and sixty men who died. 32And they took up Asahel, and buried him in the tomb of his father, which was in Beit Lekhem. And Yo’av and his men went all night, and the day broke upon them at Khevron.

אוַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה בְּאַחַת עָרֵי יְהוּדָה וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָיו עֲלֵה; וַיֹּאמֶר דָּוִד אָנָה אֶעֱלֶה  וַיֹּאמֶר חֶבְרֹנָה.  בוַיַּעַל  שָׁם  דָּוִד  וְגַם  שְׁתֵּי  נָשָׁיואֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי.  גוַאֲנָשָׁיו אֲשֶׁר  עִמּוֹ  הֶעֱלָה דָוִד אִישׁ וּבֵיתוֹ; וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֵי חֶבְרוֹן. דוַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי יְהוּדָה וַיִּמְשְׁחוּ שָׁם אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל בֵּית יְהוּדָה.

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד אֲשֶׁר קָבְרוּ אֶת שָׁאוּל. הוַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ גִּלְעָד; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּרֻכִים אַתֶּם לַיהוה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַחֶסֶד הַזֶּה עִם אֲדֹנֵיכֶם עִם שָׁאוּל וַתִּקְבְּרוּ אֹתוֹ. ווְעַתָּה יַעַשׂ יהוה עִמָּכֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת; וְגַם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הַדָּבָר הַזֶּה. זוְעַתָּה תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם וִהְיוּ לִבְנֵי חַיִל כִּי מֵת אֲדֹנֵיכֶם שָׁאוּל; וְגַם אֹתִי מָשְׁחוּ בֵית יְהוּדָה לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם.

חוְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם. טוַיַּמְלִכֵהוּ אֶל הַגִּלְעָד וְאֶל הָאֲשׁוּרִי וְאֶל יִזְרְעֶאל; וְעַל אֶפְרַיִם וְעַל בִּנְיָמִן וְעַל יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה.

יבֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ; אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד. יאוַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דָוִד מֶלֶךְ בְּחֶבְרוֹן עַל בֵּית יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.

יבוַיֵּצֵא אַבְנֵר בֶּן נֵר וְעַבְדֵי אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל מִמַּחֲנַיִם גִּבְעוֹנָה. יגוְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעַבְדֵי דָוִד יָצְאוּ וַיִּפְגְּשׁוּם עַל בְּרֵכַת גִּבְעוֹן יַחְדָּו; וַיֵּשְׁבוּ אֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה וְאֵלֶּה עַל הַבְּרֵכָה מִזֶּה. ידוַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ; וַיֹּאמֶר יוֹאָב יָקֻמוּ. טווַיָּקֻמוּ וַיַּעַבְרוּ בְמִסְפָּר שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד. טזוַיַּחֲזִקוּ אִישׁ בְּרֹאשׁ רֵעֵהוּ וְחַרְבּוֹ בְּצַד רֵעֵהוּ וַיִּפְּלוּ יַחְדָּו; וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא חֶלְקַת הַצֻּרִים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. יזוַתְּהִי הַמִּלְחָמָה קָשָׁה עַד מְאֹד בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּנָּגֶף אַבְנֵר וְאַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד.

יחוַיִּהְיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי צְרוּיָה יוֹאָב וַאֲבִישַׁי וַעֲשָׂהאֵל; וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. יטוַיִּרְדֹּף עֲשָׂהאֵל אַחֲרֵי אַבְנֵר; וְלֹא נָטָה לָלֶכֶת עַל הַיָּמִין וְעַל הַשְּׂמֹאול מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר. כוַיִּפֶן אַבְנֵר אַחֲרָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה עֲשָׂהאֵל; וַיֹּאמֶר אָנֹכִי. כאוַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת חֲלִצָתוֹ; וְלֹא אָבָה עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו. כבוַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי: לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ. כגוַיְמָאֵן לָסוּר וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ וַתֵּצֵא הַחֲנִית מֵאַחֲרָיו וַיִּפָּל שָׁם וַיָּמָת תַּחְתָּו; וַיְהִי כָּל הַבָּא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָפַל שָׁם עֲשָׂהאֵל וַיָּמֹת וַיַּעֲמֹדוּ.

כדוַיִּרְדְּפוּ יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אַחֲרֵי אַבְנֵר; וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וְהֵמָּה בָּאוּ עַד גִּבְעַת אַמָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גִיחַ דֶּרֶךְ מִדְבַּר גִּבְעוֹן. כהוַיִּתְקַבְּצוּ בְנֵי בִנְיָמִן אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אֶחָת; וַיַּעַמְדוּ עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֶחָת. כווַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה; וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם. כזוַיֹּאמֶר יוֹאָב חַי הָאֱלֹהִים כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ: כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו. כחוַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם.

כטוְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא; וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיֵּלְכוּ כָּל הַבִּתְרוֹן וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם. לוְיוֹאָב שָׁב מֵאַחֲרֵי אַבְנֵר וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל הָעָם; וַיִּפָּקְדוּ מֵעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל. לאוְעַבְדֵי דָוִד הִכּוּ מִבִּנְיָמִן וּבְאַנְשֵׁי אַבְנֵר: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵתוּ. לבוַיִּשְׂאוּ אֶת עֲשָׂהאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּקֶבֶר אָבִיו אֲשֶׁר בֵּית לָחֶם; וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה יוֹאָב וַאֲנָשָׁיו וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן.