Shmu’el Bet 24 – שמואל ב פרק כד

1And again the anger of  יהוה  was kindled against Yisra’el, and He moved David against them, saying, “Go, number Yisra’el and Yehudah.” 2And HaMelekh said to Yo’av the captain of the host that was with him, “Go now to and fro through all the tribes of Yisra’el, from Dan even to Be’er Sheva, and number the people, that I may know the sum of the people.” 

3And Yo’av said unto HaMelekh, “Now  יהוה  your Elohim add unto the people, how  ever many they may be, a hundredfold, and may the eyes of my Adon HaMelekh see it; but why does my Adon HaMelekh delight in this thing?” 4Notwithstanding, the king’s word prevailed against Yo’av, and against the captains of the host. And Yo’av and the captains of the host went out from the presence of the king, to number the people of Yisra’el. 5And they passed over the Yarden, and pitched in Aro’er, on the right side of the city that is in the middle of the valley of Gad,  and  unto  Ya’ezer;  6then  they  came  to  Gilad,  and  to  the  land  of  Takhtim Khodshi; and they came to Danah Ya’an, and round about to Tzidon, 7and came to the stronghold of Tzor, and to all the cities of the Khivi, and of the Kena’ani; and they went out to the south of Yehudah, at Be’er Sheva. 8So when they had gone to and fro through all the land, they came to Yerushalayim at the end of nine months and twenty days. 9And Yo’av gave up the sum of the numbering of the people unto the king; and there were in Yisra’el eight hundred thousand valiant men that drew the sword; and the men of Yehudah were five hundred thousand men. 10And David’s heart smote him after that he had numbered the people. 

And David said unto  יהוה , “I have sinned greatly in what I have done; but now, O יהוה , put away, I beseech You, the iniquity of Your servant; for I have done very foolishly.”  11And when David rose up in the morning, the D’var  יהוה  came unto the Navi, Gad, David’s seer, saying, 12“Go and speak unto David, ‘Thus says  יהוה : I lay upon you three things; choose one of them, that I may do it unto you’.” 13So Gad came to David, and told him, and said unto him, “Shall seven years of famine come unto you in your land? Or will you flee three months before your foes while they pursue you? Or shall there be three days’ pestilence in your land? Now advise you, and consider what answer I shall return to Him that sent Me.”  14And David said unto Gad, “I am in a great strait; let us fall now into the hand of  יהוה ; for His mercies are great; and let me not fall into the hand of man.” 15So  יהוה  sent a pestilence upon Yisra’el from the morning even to the time appointed; and there died of the people from Dan even to Be’er Sheva seventy thousand men. 16And when the Malakh stretched out his hand toward Yerushalayim to destroy it,  יהוה  relented of the evil, and said to the Malakh that destroyed the people, “It is enough; now stay your hand.” And the Malakh  יהוה  was by the threshing-floor of Ara’unah the Yevusi. 17And David spoke unto  יהוה  when he saw the Malakh that smote the people, and said, “Lo, I have sinned, and I have done iniquitously; but these sheep, what have they done? Let Your hand, I pray, be against me, and against my father’s house.”

18And Gad came that day to David, and said unto him, “Go up, rear an altar unto  יהוה  in the threshing-floor of Ara’unah the Yevusi.” 19And David went up according to the saying of Gad, as יהוה commanded. 20And Ara’unah looked forth, and saw HaMelekh and his servants coming on toward him; and Ara’unah went out, and bowed down before HaMelekh with his face to the ground. 21And Ara’unah said, “Why is my Adon HaMelekh come to his servant?” And David said, “To buy the threshing-floor of yours, to build an altar unto  יהוה , that the plague may be stayed from the people.” 22And Ara’unah said unto David, “Let my Adon HaMelekh take and offer up whatever seems good unto him; behold the oxen for the Olah, and the threshing-instruments and the furnishings of the oxen for the wood.” 23All this did Ara’unah the king give unto HaMelekh.  And Ara’unah said unto HaMelekh, ” יהוה  your Elohim accept you.”  24And HaMelekh said unto Ara’unah, “Nay; but I will surely buy it of you at a price; neither will I offer Olot unto  יהוה  my Elohim which cost me nothing.” So David bought the threshing-floor and the oxen for fifty shekels of silver. 25And David built there an altar unto  יהוה , and offered Olot and Sh’lamim.  So  יהוה  was entreated for the land, and the plague was stayed from Yisra’el.

אוַיֹּסֶף אַף יהוה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה. בוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם; וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם.

גוַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת; וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה. דוַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל; וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל. הוַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן; וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר. ווַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי; וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן וְסָבִיב אֶל צִידוֹן. זוַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי; וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע. חוַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם. טוַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ; וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. יוַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יהוה חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יהוה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲו‍ֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד.  יאוַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר; וּדְבַר יהוה  הָיָה  אֶל  גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר, יבהָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יהוה שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ: בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ. יגוַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר. ידוַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד; נִפְּלָה נָּא בְיַד יהוה כִּי רַבִּים רַחֲמָו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה. טווַיִּתֵּן יהוה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד; וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ. טזוַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יהוה אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ; וּמַלְאַךְ יהוה הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה (הָאֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי. יזוַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יהוה בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ: תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי.

יחוַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהוה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי. יטוַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יהוה . כוַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו; וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. כאוַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ; וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהוה וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. כבוַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו; רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים. כגהַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יהוה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ. כדוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. כהוַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים; וַיֵּעָתֵר יהוה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל.

Melakhim Alef chapter 1 <