Shmu’el Bet 5 – שמואל ב פרק ה

1Then came all the tribes of Yisra’el to David unto Khevron, and spoke, saying, “Behold, we are your bone and your flesh. 2In times past, when Sha’ul was Melekh over us, it was you that did lead out and bring in Yisra’el; and  יהוה  said to you, ‘You shall feed My people Yisra’el, and you shall be prince over Yisra’el’.” 

3So all the elders of Yisra’el came to HaMelekh to Khevron; and Melekh David made a covenant with them in Khevron before  יהוה ; and they anointed David Melekh over Yisra’el. 

4David was thirty years old when he began to reign, and he reigned forty years. 5In Khevron he reigned over Yehudah seven years and six months; and in Yerushalayim he reigned thirty-three years over all Yisra’el and Yehudah. 6And HaMelekh and his men went to Yerushalayim against the Yevusi, the inhabitants of the land, who spoke unto David, saying, “Except you take away the blind and the lame, you shall not come in here,” thinking, “David cannot come in here.” 7Nevertheless David took the stronghold of Tzion; the same is the city of David. 8And David said on that day, “Whoever smites the Yevusi, and gets up to the gutter, and [takes away] the lame and the blind, that are hated of David’s soul,” Therefore they say, “There are the blind and the lame; he cannot come into the house.” 

9And David dwelt in the stronghold, and called it the City of David. And David built round about from Milo and inward. 10And David waxed greater and greater; for    יהוה  Elohei Tzeva’ot was with him.

11And Khiram king of Tzor sent messengers to David, and cedar trees, and carpenters, and masons; and they built David a house. 12And David perceived that  יהוה  had established him Melekh over Yisra’el, and that He had exalted his kingdom for His people Yisra’el’s sake.  13And David took him more concubines and wives out of Yerushalayim, after he was come from Khevron; and there were yet sons and daughters born to David. 14And these are the names of those that were born unto him in Yerushalayim: Shamu’ah, and Shovav, and Natan, and Shlomo; 15and Yiv’har, and Elishu’ah, and Nefeg, and Yafi’ah; 16and Elishama, and Eliyada, and Elifelet.

17And when the P’lishtim heard that David was anointed Melekh over Yisra’el, all the P’lishtim went up to seek David; and David heard of it, and went down to the hold. 18Now the P’lishtim had come and spread themselves in the valley of Refayim. 19And David inquired of  יהוה , saying, “Shall I go up against the P’lishtim? Will you deliver them into my hand?” 

And  יהוה  said unto David, “Go up; for I will certainly deliver the P’lishtim into your hand.” 20And David came to Ba’al Peratzim, and David smote them there; and he said, ” יהוה  has broken my enemies before me, like the breach of waters.” Therefore the name of that place was called ‘Ba’al Peratzim’.  21And they left their images there, and David and his mentook them away.

22And the P’lishtim came up yet again, and spread themselves in the valley of Refayim. 23And when David inquired of  יהוה , He said, “You shall not go up; make a circuit behind them, and come upon them over against the mulberry trees. 24And it shall be, when you hear the sound of marching in the tops of the mulberry trees, that then you shall bestir yourself; for then is  יהוה  gone out before you to smite the host of the P’lishtim.” 25And David did so, as  יהוה  commanded him, and smote the P’lishtim from Gevah until you come to Gazer. 

אוַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ. בגַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָה מוציא (הַמּוֹצִיא) וְהַמֵּבִי אֶת יִשְׂרָאֵל; וַיֹּאמֶר יהוה לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל.

גוַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יהוה ; וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.

דבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ; אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ. הבְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה. ווַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה. זוַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד. חוַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שנאו (שְׂנוּאֵי) נֶפֶשׁ דָּוִד; עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת.

טוַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד; וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה. יוַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל; וַיהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ.

יאוַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר; וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד. יבוַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יהוה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל; וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. יגוַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן; וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת. ידוְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם: שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה. טווְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ. טזוֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט. 

יזוַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד; וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה. יחוּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ; וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים. יטוַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי.

וַיֹּאמֶר יהוה אֶל דָּוִד עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. כוַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַלפְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ יהוה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים. כאוַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם; וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו.

כבוַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת; וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים. כגוַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוה וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה; הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים. כדוִיהִי בשמעך (כְּשָׁמְעֲךָ) אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ: כִּי אָז יָצָא יהוה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים. כהוַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יהוה ; וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר.