Shmu’el Bet 9 – שמואל ב פרק ט

1And David said, “Is there yet any that is left of the house of Sha’ul, that I may show him kindness for the sake of Yehonatan?” 2Now there was of Beit Sha’ul a servant whose name was Tzivah, and they called him unto David; and HaMelekh said unto him, “Are you Tzivah?” And he said, “Your servant is he.” 3And HaMelekh said, “Is there not yet any of Beit Sha’ul, that I may show the kindness of Elohim unto him?” And Tzivah said unto HaMelekh, “Yehonatan has yet a son, who is lame on his feet.” 4And HaMelekh said unto him, “Where is he?” And Tzivah said unto HaMelekh, “Behold, he is in the house of Makhir Ben Ami’el, in Lo  D’var.”  5Then  Melekh  David  sent, and fetched him out of the house of Makhir Ben Ami’el, from Lo D’var. 

6And Mefivoshet Ben Yehonatan, Ben Sha’ul, came unto David, and fell on his face, and prostrated himself. And David said, “Mefivoshet!” And he answered, “Behold your servant!” 7And David said unto him, “Fear not; for I will surely show you kindness for Yehonatan your father’s sake, and will restore you all the land of Sha’ul your father; and you shall eat bread at my table continually.” 8And he bowed down, and said, “What is your servant, that you should look upon such a dead dog as I am?” 9Then HaMelekh called to Tzivah, Sha’ul’s servant, and said unto him, “All that pertained to Sha’ul and to all his house have I given unto your master’s son. 10And you shall till the land for him, you, and your sons, and your servants; and you shall bring in the fruits, that your master’s son may have bread to eat; but Mefivoshet your master’s son shall eat bread continually at my table.” 

Now Tzivah had fifteen sons and twenty servants. 11Then said Tzivah unto HaMelekh, “According to all that my Adon HaMelekh commands his servant, so shall your servant do; but Mefivoshet eats at my table as one of the sons of HaMelekh.” 12Now Mefivoshet had a young son, whose name was Mikhah. And all that dwelt in the house of Tzivah were servants unto Mefivoshet. 13But Mefivoshet dwelt in Yerushalayim; for he did eat continually at the table of HaMelekh; and he was lame on both his feet.

אוַיֹּאמֶר דָּוִד הֲכִי יֶשׁ עוֹד אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן. בוּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא וַיִּקְרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא וַיֹּאמֶר עַבְדֶּךָ. גוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם. דוַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֵיפֹה הוּא; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל בְּלוֹ דְבָר. הוַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיִּקָּחֵהוּ מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלּוֹ דְבָר.

ווַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ. זוַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל תִּירָא כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר  יְהוֹנָתָן אָבִיךָ וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ  אֶת  כָּל שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ;  וְאַתָּה תֹּאכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי תָּמִיד. חוַיִּשְׁתַּחוּ וַיֹּאמֶר מֶה עַבְדֶּךָ: כִּי פָנִיתָ אֶל הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. טוַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אֶל צִיבָא נַעַר שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל בֵּיתוֹ נָתַתִּי לְבֶן אֲדֹנֶיךָ. יוְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ וְהָיָה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן אֲדֹנֶיךָ יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנִי.

וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים. יאוַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת עַבְדּוֹ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וּמְפִיבֹשֶׁת אֹכֵל עַל שֻׁלְחָנִי כְּאַחַד מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ. יבוְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן קָטָן וּשְׁמוֹ מִיכָא; וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית צִיבָא עֲבָדִים לִמְפִיבֹשֶׁת. יגוּמְפִיבֹשֶׁת יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם כִּי עַל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד הוּא אֹכֵל; וְהוּא פִסֵּחַ שְׁתֵּי רַגְלָיו.