Yehoshua 20 – יהושע כ

t.o.c.

1And  יהוה  spoke unto Yehoshua, saying, 2“Speak to B’nei Yisra’el, saying,  ‘Assign the cities of refuge, whereof I spoke unto you by the hand of Moshe; 3that the manslayer that kills any person through error and unaware may flee there;  and they shall be unto you for a refuge from the avenger of blood. 4And he shall flee unto one of those cities, and shall stand at the entrance of the gate of the city, and declare his cause in the ears of the Z’kenim of that city; and they shall take him into the city unto them, and give him a place, that he may dwell among them. 5And if the avenger of blood pursues after him, then they shall not deliver up the manslayer into his hand; because he smote his neighbor unaware, and hated him not beforetime. 6And he shall dwell in that city, until he stands before the assembly for judgment, until the death of the Kohen HaGadol that shall be in those days; then may the manslayer return, and come unto his own city, and unto his own house, unto the city from whence he fled’.” 7And they consecrated Kedesh in The Galil in the hill-country of Naftali, and Shekhem in the hill-country of Efrayim, and Kriyat Arbah, which is Khevron, in the hill-country of Yehudah. 8And beyond the Yarden at Yerekho eastward, they assigned Betzer in the wilderness in the table-land out of the tribe of Re’uven, and Ramot in Gilad out of the tribe of Gad, and Golan in Bashan out of the tribe of Menasheh. 9These were the appointed cities for all B’nei Yisra’el, and for the stranger that sojourns among them, that whoever kills any person through error might flee there, and not die by the hand of the avenger of blood, until he stood before the assembly.

אוַיְדַבֵּר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, בדַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה. גלָנוּס שָׁמָּה רוֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה בִּבְלִי דָעַת; וְהָיוּ לָכֶם לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הַדָּם. דוְנָס אֶל אַחַת מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה וְעָמַד פֶּתַח שַׁעַרהָעִיר וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו; וְאָסְפוּ אֹתוֹ הָעִירָה אֲלֵיהֶם וְנָתְנוּ לוֹ מָקוֹם וְיָשַׁב עִמָּם. הוְכִי יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרָיו וְלֹא יַסְגִּרוּ אֶת הָרֹצֵחַ בְּיָדוֹ: כִּי בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ווְיָשַׁב בָּעִיר הַהִיא עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; אָז יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ וּבָא אֶל עִירוֹ וְאֶל בֵּיתוֹ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר נָס מִשָּׁם. זוַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם; וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה. חוּמֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה נָתְנוּ אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בַּמִּישֹׁר מִמַּטֵּה רְאוּבֵן; וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד מִמַּטֵּה גָד וְאֶת גלון (גּוֹלָן) בַּבָּשָׁן מִמַּטֵּה מְנַשֶּׁה. טאֵלֶּה הָיוּ עָרֵי הַמּוּעָדָה לְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה; וְלֹא יָמוּת בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה.