Yekhezkel 2 – יחזקאל ב

1And He said unto me, “Ben Adam, stand upon your feet, and I will speak with you.” 2And a ru’akh entered into me when He spoke unto me, and set me upon my feet; and I heard Him that spoke unto me.

3And He said unto me, “Ben Adam, I send you to B’nei Yisra’el, to rebellious nations, that have rebelled against Me; they and their fathers have transgressed against Me, even unto this very day; 4and the children are brazen-faced and stiff-hearted, I do send you unto them; and you shall say unto them. Thus says Adonai  יהוה . And5 they, whether they will hear, or whether they will forbear, for they are a rebellious house, yet shall they know that there has been a Navi among them.”

6“And you, Ben Adam, be not afraid of them, neither be afraid of their words, though defiers and despisers are with you, and you do dwell among scorpions; be not afraid of their words, nor be dismayed at their looks, for they are a rebellious house. 7And you shall speak My words unto them, whether they will hear, or whether they will forbear; for they are most rebellious.”

8“And you, Ben Adam, hear what I say unto you: do not be rebellious like that rebellious house; open your mouth, and eat that which I give you.” 9And when I looked, behold, a hand was put forth unto me; and, lo, a roll of a book was therein; 10and He spread it before me, and it was written within and without; and there was written therein lamentations, and moaning, and woe.

אוַיֹּאמֶר אֵלָי: בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ. בוַתָּבֹא בִי רוּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי; וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי.

גוַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בִי: הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. דוְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יהוה . הוְהֵמָּה אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם.

ווְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב: מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. זוְדִבַּרְתָּ אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ: כִּי מְרִי הֵמָּה.

חוְאַתָּה בֶן אָדָם שְׁמַע אֵת אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ אַל תְּהִי מֶרִי כְּבֵית הַמֶּרִי: פְּצֵה פִיךָ וֶאֱכֹל אֵת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ. טוָאֶרְאֶה וְהִנֵּה יָד שְׁלוּחָה אֵלָי; וְהִנֵּה בוֹ מְגִלַּת סֵפֶר. יוַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר; וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי.