Yekhezkel 4 – יחזקאל ד

1“You also, Ben Adam, take a tile, and lay it before you, and trace upon it a city, even Yerushalayim; 2and lay siege against it, and build forts against it, and cast up a mound against it; set camps also against it, and set battering rams against it round about. 3And take unto you an iron griddle, and set it for a wall of iron between you and the city; and set your face toward it, and it shall be besieged, and you shall lay siege against it. This shall be a sign to Beit Yisra’el.”

4“Moreover lie upon your left side, and lay the iniquity of Beit Yisra’el upon it; according to the number of the days that you shall lie upon it, you shall bear their iniquity. 5For I have appointed the years of their iniquity to be unto you a number of days, even three hundred and ninety days; so shall you bear the iniquity of Beit Yisra’el. 6And again, when you have accomplished these, you shall lie on your right side, and shall bear the iniquity of Beit Yehudah; forty days, each day for a year, have I appointed it unto you. 7And you shall set your face toward the siege of Yerushalayim, with your arm uncovered; and you shall prophesy against it. 8And, behold, I lay bands upon you, and you shall not turn from one side to another, till you have accomplished the days of your siege. 9Take also unto you wheat, and barley, and beans, and lentils, and millet, and spelt, and put them in one vessel, and make bread thereof; according to the number of the days that you shall lie upon your side, even three hundred and ninety days, shall you eat thereof. 10And your food which you shall eat shall be by weight, twenty shekels a day; from time to time shall you eat it. 11You shall drink also water by measure, the sixth part of a hin; from time to time shall you drink. 12And you shall eat it as barley cakes, and you shall bake it in their sight with dung that comes out of man.”  13And  יהוה  said, “Even thus shall B’nei Yisra’el eat their bread, unclean, among the nations wherever I will drive them.” 14Then said I, “Ah Adonai  יהוה ! Behold, my soul has not been polluted; for from my youth up even till now have I not eaten of that which dies of itself, or is torn of beasts; neither came there abhorred flesh into my mouth.”  15Then He said unto me, “See, I have given you cow’s dung for man’s dung, and you shall prepare your bread thereon.”  16Moreover He said unto me, “Ben Adam, behold, I will break the staff of bread in Yerushalayim, and they shall eat bread by weight, and with anxiety; and they shall drink water by measure, and in appalment; 17that they may want bread and water, and be appalled one with another, and pine away in their iniquity.”

אוְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ לְבֵנָה וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ; וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר אֶת יְרוּשָׁלִָם. בוְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה; וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב. גוְאַתָּה קַח לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר; וַהֲכִינֹתָה אֶת פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר וְצַרְתָּ עָלֶיהָ אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל.

דוְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי וְשַׂמְתָּ אֶת עֲו‍ֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל עָלָיו: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו תִּשָּׂא אֶת עֲו‍ֹנָם. הוַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת שְׁנֵי עֲו‍ֹנָם לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם; וְנָשָׂאתָ עֲו‍ֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל. ווְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הימיני (הַיְמָנִי) שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲו‍ֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ. זוְאֶל מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה; וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ. חוְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים; וְלֹא תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל צִדֶּךָ עַד כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ. טוְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְלָחֶם: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ. יוּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם : מֵעֵת עַד עֵת תֹּאכְלֶנּוּ. יאוּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה שִׁשִּׁית הַהִין: מֵעֵת עַד עֵת תִּשְׁתֶּה. יבוְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה; וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם. יגוַיֹּאמֶר יהוה כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. ידוָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יהוה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה; וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל. טווַיֹּאמֶר אֵלַי רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת צפועי (צְפִיעֵי) הַבָּקָר תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם; וְעָשִׂיתָ אֶת לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם. טזוַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הִנְנִי שֹׁבֵר מַטֵּה לֶחֶם בִּירוּשָׁלִַם וְאָכְלוּ לֶחֶם בְּמִשְׁקָל וּבִדְאָגָה; וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּוּ. יזלְמַעַן יַחְסְרוּ לֶחֶם וָמָיִם; וְנָשַׁמּוּ אִישׁ וְאָחִיו וְנָמַקּוּ בַּעֲו‍ֹנָם.