Yesha-Yahu 15 – ישעיהו טו

1The burden of Mo’av. “For in the night that Ar Mo’av is laid waste, he is brought to ruin; for in the night that Kir Mo’av is laid waste, he is brought to ruin. 2He is gone up to Bayit, and to Divon, to the high places, to weep; upon Nevo, and upon Medeva, Mo’av howls; on all their heads is baldness, every beard is shaven. 3In their streets they gird themselves with sackcloth; on their housetops, and in their broad places, every one howls, weeping profusely. 4And Kheshbon cries out, and Elaleh; their voice is heard even unto Yahatz; therefore the armed men of Mo’av cry aloud; his soul is faint within him. 5My heart cries out for Mo’av; her fugitives reach unto Tzo’ar, a heifer of three years old; for by the ascent of Lukhit with weeping they go up; for in the way of Khoronayim they raise up a cry of destruction. 6For the waters of Nimrim shall be desolate; for the grass is withered away, the herbage fails, there is no green thing. 7Therefore the abundance they have gotten, and that which they have laid up, shall they carry away to the brook of the willows. 8For the cry is gone round about the borders of Mo’av; the howling thereof unto Eglayim, and the howling thereof unto Be’er Elim. 9For the waters of Dimon are full of blood; for I will bring yet more upon Dimon, a lion upon him that escapes of Mo’av, and upon the remnant of the land.

אמַשָּׂא מוֹאָב: כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. בעָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת לְבֶכִי: עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל בְּכָל רֹאשָׁיו קָרְחָה כָּל זָקָן גְּרוּעָה. גבְּחוּצֹתָיו חָגְרוּ שָׂק: עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי. דוַתִּזְעַק חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נִשְׁמַע קוֹלָם; עַל כֵּן חֲלֻצֵי מוֹאָב יָרִיעוּ נַפְשׁוֹ יָרְעָה לּוֹ. הלִבִּי לְמוֹאָב יִזְעָק בְּרִיחֶהָ עַד צֹעַר עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה: כִּי מַעֲלֵה הַלּוּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בּוֹ כִּי דֶּרֶךְ חוֹרֹנַיִם זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ. וכִּי מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִהְיוּ: כִּי יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא יֶרֶק לֹא הָיָה. זעַל כֵּן יִתְרָה עָשָׂה; וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם. חכִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ. טכִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה.