Yirme-Yahu 11 – ירמיהו יא

1HaDavar, that came to Yirme-Yahu from  יהוה , saying, 2“Hear the words of this Brit, and speak unto the men of Yehudah, and to the inhabitants of Yerushalayim; 3and say unto them, ‘Thus says  יהוה , Elohei Yisra’el, ‘Cursed is the man that does not hear the words of this Brit, 4which I commanded your fathers in the day that I brought them forth out of the land of Mitzrayim, out of the iron furnace, saying, ‘Hearken to My voice, and do them, according to all which I command you; so shall you be My people, and I will be your Elohim; 5that I may establish the oath which I swore unto your fathers, to give them a land flowing with milk and honey, as at this day’.'” Then I answered, and said, “Amein, O  יהוה .”

6And  יהוה  said unto me, “Proclaim all these words in the cities of Yehudah, and in the streets of Yerushalayim, saying, ‘Hear the words of this Brit, and do them. 7For I earnestly forewarned your fathers in the day that I brought them up out of the land of Mitzrayim, even unto this day, forewarning betimes and often, saying, ‘Hearken to My voice’. 8Yet they hearkened not, nor inclined their ear, but walked every one in the stubbornness of their evil heart; therefore I brought upon them all the words of this Brit, which I commanded them to do, but they did them not’.”  9And  יהוה  said unto me, “A conspiracy is found among the men of Yehudah, and among the inhabitants of Yerushalayim. 10They are turned back to the iniquities of their forefathers, who refused to hear My words; and they are gone after other gods, to serve them; Beit Yisra’el and Beit Yehudah have broken My Brit which I made with their fathers.  11Therefore thus says  יהוה , ‘Behold, I will bring evil upon them, which they shall not be able to escape; and though they shall cry unto Me, I will not hearken unto them. 12Then shall the cities of Yehudah and the inhabitants of Yerushalayim go and cry unto the gods unto whom they offer; but they shall not save them at all in the time of their trouble. 13For according to the number of your cities are your gods, O Yehudah; and according to the number of the streets of Yerushalayim have you set up altars to the shameful thing, even altars to offer unto Ba’al.  14Therefore do not pray for this people, neither lift up cry nor prayer for them; for I will not hear them in the time that they cry unto Me for their trouble’.  15What has My beloved to do in My house, seeing she has wrought lewdness with many, and the hallowed  flesh  is  passed  from  you?  When you do evil, then you rejoice.  16 יהוה  called your name a leafy olive tree, fair, with goodly fruit; with the noise of a great tumult He has kindled fire upon it, and the branches of it are broken. 17For  יהוה  Tzeva’ot, that planted you, has pronounced evil against you, because of the evil of Beit Yisra’el and of Beit Yehudah, which they have wrought for themselves in provoking Me by offering unto Ba’al.”

18And  יהוה  gave me knowledge of it, and I knew it; then You showed me their doings. 19But I was like a docile lamb that is led to the slaughter; and I knew not that they had devised devices against me, ‘Let us destroy the tree with the fruit thereof, and let us cut him off from the land of the living, that his name may be no more remembered.’ 20But, O  יהוה  Tzeva’ot, that judges righteously, that tries the reins and the heart, let me see Your vengeance on them; for unto You have I revealed my cause.  21Therefore thus says  יהוה  concerning the men of Anatot, that seek your life, saying, ‘You shall not prophesy in the Name of  יהוה , that you die not by our hand’; 22therefore thus says  יהוה  Tzeva’ot, “Behold, I will punish them; the young men shall die by the sword, their sons and their daughters shall die by famine; 23and there shall be no remnant unto them; for I will bring evil upon the men of Anatot, even the year of their visitation.”

אהַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה לֵאמֹר, בשִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת; וְדִבַּרְתֶּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם. גוְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת. דאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים. הלְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה; וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יהוה .

ווַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם. זכִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי. חוְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע; וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ. טוַיֹּאמֶר יהוה אֵלָי: נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם. ישָׁבוּ עַל עֲו‍ֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם; הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם. יאלָכֵן כֹּה אָמַר יהוה הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה; וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יבוְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם; וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם. יגכִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה; וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל. ידוְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה: כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם.  טומֶה  לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ: כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי. טזזַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יהוה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו. יזוַיהוה צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה: בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל. 

יחוַיהוה הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה; אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם. יטוַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ; וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד. כוַיהוה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי. כאלָכֵן כֹּה אָמַר יהוה עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר: לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יהוה וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ. כבלָכֵן כֹּה אָמַר יהוה צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם: הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב. כגוּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם: כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם.