Yirme-Yahu 18 – ירמיהו יח

1HaDavar, which came to Yirme-Yahu from  יהוה , saying, 2“Arise, and go down to the potter’s house, and there I will cause you to hear My words.” 3Then I went down to the potter’s house, and, behold, he was at his work on the wheels. 4And whenever the vessel that he made of the clay was marred in the hand of the potter, he made it again another vessel, as seemed good to the potter to make it.  5Then the D’var  יהוה  came to me, saying, 6“O Beit Yisra’el, cannot I do with you as this potter, says  יהוה . Behold, as the clay in the potter’s hand, so are you in My hand, O Beit Yisra’el.  7At one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to pluck up and to break down and to destroy it; 8but if that nation turns from their evil, because of which I have spoken against it, I turn from the evil that I thought to do unto it.  9And at one instant I may speak concerning a nation, and concerning a kingdom, to build and to plant it; 10but if it does evil in My sight, that it hearkens not to My voice, then I turn from the good, wherewith I said I would benefit it.  11Now, why do you speak to the men of Yehudah, and to the inhabitants of Yerushalayim, saying,  ‘Thus says  יהוה ‘:  Behold,  I frame evil against you,  and devise a device against you; repent, now, every one from his evil way, and amend your ways and your doings. 12But they say, ‘There is no hope; but we will walk after our own devices, and we will do every one after the stubbornness of his evil heart’.”

13“Therefore thus says  יהוה , ‘Ask now among the nations, who has heard such things; the virgin of Yisra’el has done a very horrible thing’. 14Does the snow of Levanon fail from the rock of the field? Or are the strange, cold, flowing waters plucked up? 15For My people has forgotten Me, they offer unto vanity; and they have been made to stumble in their ways, in the ancient paths, to walk in byways, in a way not cast up; 16to make their land an astonishment, and a perpetual hissing; every one that passes thereby shall be astonished, and shake his head. 17I will scatter them as with an east wind before the enemy; I will look upon their back, and not their face, in the day of their calamity.”

18Then they said, “Come, and let us devise devices against Yirme-Yahu; for instruction shall not perish from the priest, nor counsel from the wise, nor the word from the prophet. Come, and let us smite him with the tongue, and let us not give heed to any of his words.” 19Give heed to me, O  יהוה , and hearken to the voice of them that contend with me. 20Shall evil be recompensed for good? For they have digged a pit for my soul. Remember how I stood before You to speak good for them, to turn away Your wrath from them. 21Therefore deliver up their children to the famine, and hurl them to the power of the sword; and let their wives be bereaved of their children, and widows; and let their men be slain of death, and their young men smitten of the sword in battle. 22Let a cry be heard from their houses, when you shall bring a troop suddenly upon them; for they have digged a pit to take me, and hid snares for my feet. 23Yet,  יהוה , You know all their counsel against me to slay me; forgive not their iniquity, neither blot out their sin from Your sight; but let them be made to stumble before You; deal with them in the time of Your anger.

אהַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יהוה לֵאמֹר, בקוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר; וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי. גוָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר; והנהו (וְהִנֵּה הוּא) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם. דוְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר; וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת. הוַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמוֹר. והֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יהוה ; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל. זרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד. חוְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ. טוְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ. יוְעָשָׂה הרעה (הָרַע) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ. יאוְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יהוה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה; שׁוּבוּ  נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם. יבוְאָמְרוּ נוֹאָשׁ: כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע נַעֲשֶׂה.

יגלָכֵן כֹּה אָמַר יהוה שַׁאֲלוּ נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה: שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. ידהֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן: אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים. טוכִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ; וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם לָלֶכֶת נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה. טזלָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שרוקת (שְׁרִיקֹת) עוֹלָם; כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ. יזכְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב; עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם.

יחוַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא; לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו. יטהַקְשִׁיבָה יהוה אֵלָי; וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי. כהַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי; זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם. כאלָכֵן תֵּן אֶת בְּנֵיהֶם לָרָעָב וְהַגִּרֵם עַל יְדֵי חֶרֶב וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת; בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה. כבתִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם: כִּי כָרוּ שיחה (שׁוּחָה) לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי. כגוְאַתָּה יהוה יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל תְּכַפֵּר עַל עֲו‍ֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי; והיו (וְיִהְיוּ) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם.