Yirme-Yahu 38 – ירמיהו לח

1And Shefat-Yah Ben Matan, and Gedal-Yahu Ben Pash’khur, and Yukhal Ben Shelem-Yahu, and Pash’khur Ben Malki-Yah, heard the words that Yirme-Yahu spoke unto all the people, saying, 2“Thus says  יהוה , He that remains in this city shall die by the sword, by the famine, and by the pestilence; but he that goes forth to the Kasdim shall live, and his life shall be unto him for a prey, and he shall live.  3Thus says       יהוה : This city shall surely be given into the hand of the army of the king of Bavel, and he shall take it.” 4Then the princes said unto HaMelekh, “Let this man, we pray, be put to death; forasmuch as he weakens the hands of the men of war that remain in this city, and the hands of all the people, in speaking such words unto them; for this man seeks not the welfare of this people, but the hurt.” 5Then Tzidki-Yahu HaMelekh said, “Behold, he is in your hand; for HaMelekh is not he that can do anything against you.” 6Then they took Yirme-Yahu, and cast him into the pit of Malki-Yah the son of HaMelekh, that was in the court of the guard; and they let down Yirme-Yahu with cords. And in the pit there was no water, but mire; and Yirme-Yahu sank in the mire.  7Now when Eved Melekh the Kushi, an officer, who was in the house of HaMelekh, heard that they had put Yirme-Yahu in the pit, HaMelekh then sitting in the gate of Binyamin, 8Eved Melekh went forth out of the house of HaMelekh, and spoke to  HaMelekh, saying, 9“My Adon HaMelekh, these men have done evil in all that they have done to Yirme-Yahu HaNavi, whom they have cast into the pit; and he is likely to die in the place where he is because of the famine; for there is no more bread in the city.” 10Then HaMelekh commanded Eved Melekh the Kushi, saying, “Take from here thirty men with you, and take up Yirme-Yahu HaNavi out of the pit, before he dies.” 11So Eved Melekh took the men with him, and went into the house of HaMelekh, under the treasury, and took from there worn clouts and worn rags, and let them down by cords into the pit to Yirme-Yahu. 12And Eved Melekh the Kushi said unto Yirme-Yahu, “Put these worn clouts and rags under your armholes now, under the cords.” And Yirme-Yahu did so. 13So they drew up Yirme-Yahu with the cords, and took him up out of the pit; and Yirme-Yahu remained in the court of the guard.  14Then Tzidki-Yahu HaMelekh sent, and took Yirme-Yahu HaNavi unto him into the third entry that was in Beit  יהוה  ; and HaMelekh said unto Yirme-Yahu, “I will ask you a thing; hide nothing from me.” 15Then Yirme-Yahu said unto Tzidki-Yahu, “If I declare it unto you, will you not surely put me to death? And if I give you counsel, you will not hearken unto me.” 16So Tzidki-Yahu HaMelekh swore secretly unto Yirme-Yahu, saying, “As  יהוה  lives, that made us this soul, I will not put you to death, neither will I give you into the hand of these men that seek your life.”  17Then said Yirme-Yahu unto Tzidki-Yahu, “Thus says  יהוה  Elohei Tzeva’ot, Elohei Yisra’el, ‘If you will go forth unto the king of Bavel’s princes, then your soul shall live, and this city shall not be burned with fire; and you shall live, you, and your house; 18but if you will not go forth to the king of Bavel’s princes, then shall this city be given into the hand of the Kasdim, and they shall burn it with fire, and you shall not escape out of their hand.”  19And Tzidki-Yahu HaMelekh said unto Yirme-Yahu, “I am afraid of the Yehudim that are fallen away to the Kasdim, lest they deliver me into their hand, and they mock me.” 20But Yirme-Yahu said, “They shall not deliver you. Hearken, I beseech you, to the voice of  יהוה , in that which I speak unto you; so it shall be well with you, and your soul shall live. 21But if you refuse to go forth, this is HaDavar that  יהוה  has cause me to see: 22‘Behold, all the women that are left in the house of Melekh Yehudah shall be brought forth to the king of Bavel’s princes, and those women shall say, ‘Your familiar friends have set you on, and have prevailed over you; your feet are sunk in the mire, and they are turned away back’. 23And they shall bring out all your wives and your children to the Kasdim; and you shall not escape out of their hand, but shall be taken by the hand of the king of Bavel; and you shall cause this city to be burned with fire’.”  24Then said Tzidki-Yahu unto Yirme-Yahu, “Let no man know of these  words,  and you shall not die.  25But if the princes hear that I have talked with you, and they come unto you, and say unto you, ‘Declare unto us now what you have said unto HaMelekh, hide it not from us, and we will not put you to death, also what the king said unto you’, 26then you shall say unto them, ‘I presented my supplication before HaMelekh, that he would not cause me to return to the house of Yehonatan, to die there’.”

27Then came all the princes unto Yirme-Yahu, and asked him; and he told them according to all these words that HaMelekh had commanded. So they left off speaking with him; for the matter was not reported. 28So Yirme-Yahu abode in the court of the guard until the day that Yerushalayim was taken.  And it came to pass, that Yerushalayim was taken.

אוַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה: אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר, בכֹּה אָמַר יהוה הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר; וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים יחיה (וְחָיָה) וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי. גכֹּה אָמַר יהוה : הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ. דוַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה. הוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם: כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר. ווַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים; וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט. זוַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן. חוַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, טאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר; וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר. יוַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר: קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת. יאוַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וַיָּבֹא בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ הסחבות (סְחָבוֹת) וּבְלוֹיֵ מְלָחִים; וַיְשַׁלְּחֵם אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים. יבוַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים; וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן. יגוַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר; וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. ידוַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְּבֵית יהוה ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר. טווַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כִּי אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי; וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי. טזוַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר: חַי יהוה את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אִם אֲמִיתֶךָ וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ. יזוַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ; וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ. יחוְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ; וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם. יטוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ: אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי. כוַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ; שְׁמַע נָא בְּקוֹל יהוה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ. כאוְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יהוה . כבוְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל; וְהֵנָּה אֹמְרֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר. כגוְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם: כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ וְאֶת הָעִיר  הַזֹּאת  תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ.  כדוַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ  אִישׁ  אַל  יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת.  כהוְכִי יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי דִבַּרְתִּי אִתָּךְ וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל הַמֶּלֶךְ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ; וּמַה דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ. כווְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם מַפִּיל אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם.

כזוַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר. כחוַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם.