Yonah 4 – יונה ד

1But it displeased Yonah exceedingly, and he was angry. 2And he prayed unto יהוה , and said, ”I pray, O יהוה , was not this my saying, when I was yet in my own country? Therefore I fled beforehand unto Tarshish; for I knew that You are a gracious Elohim, and merciful, long-suffering, and abundant in compassion, and You relented of the evil. 3Therefore now, O  יהוה , take, I beseech You, my life from me; for it is better for me to die than to live.”  4And  יהוה  said, “Are you greatly angry?” 5Then Yonah went out of the city, and sat on the east side of the city, and there made him a sukka, and sat under it in the shadow, till he might see what would become of the city. 6And  יהוה  Elohim prepared a gourd, and made it to come up over Yonah, that it might be a shadow over his head, to deliver him from his evil. So Yonah was exceedingly glad because of the gourd. 7But Elohim prepared a worm when the morning rose the next day, and it smote the gourd, that it withered. 8And it came to pass, when the sun arose, that Elohim prepared a vehement east wind; and the sun beat upon the head of Yonah, that he fainted, and requested for himself that he might die, and said, “It is better for me to die than to live.” 9And Elohim said to Yonah, “Are you greatly angry for the gourd?” And he said, “I am greatly angry, even unto death.” 10And  יהוה  said, “You have had pity on the gourd, for which you have not labored, neither made it grow, which came up in a night, and perished in a night; 11and should not I have pity on Nineveh, that great city, wherein are more than one hundred and twenty thousand persons that cannot discern between their right hand and their left hand, and also much cattle?”

אוַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר לוֹ. בוַיִּתְפַּלֵּל אֶל יהוה וַיֹּאמַר אָנָּה יהוה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. גוְעַתָּה יהוה קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. דוַיֹּאמֶר יהוה הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ. הוַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר. ווַיְמַן יהוה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. זוַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ. חוַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. טוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. יוַיֹּאמֶר יהוה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. יאוַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה.

Mikhah chapter 1 <