Zekhar-Yah 4 – זכריה ד

1And the Malakh that spoke with me returned, and waked me, as a man that is wakened out of his sleep. 2And he said unto me, “What do you see?” And I said, “I have seen, and behold, a Menorah all of gold, with a bowl upon the top of it, and its seven lamps thereon; there are seven pipes, yes, seven, to the lamps, which are upon the top thereof; 3and two olive trees by it, one upon the right side of the bowl, and the other upon the left side thereof.” 4And I answered and spoke to the Malakh that spoke with me, saying, “What are these, my Adon?” 5Then the Malakh that spoke with me answered and said unto me, “Do you not know what these are?” And I said, “No, my Adon.” 6Then he answered and spoke unto me, saying, “This is the D’var  יהוה  unto Zerubavel, saying, ‘Not by might, nor by power, but by My Ru’akh, says  יהוה  Tzeva’ot. 7Who are you, O great mountain before Zerubavel? You shall become a plain; and he shall bring forth the foundation stone with shoutings of ‘Grace, grace,’ unto it.'” end B’ha’alotkha

8Moreover, the D’var  יהוה  came unto me, saying, 9“The hands of Zerubavel have laid the foundation of this house; his hands shall also finish it; and you shall know that  יהוה  Tzeva’ot has sent me unto you. 10For who has despised the day of small things? Even they shall see with joy the plummet in the hand of Zerubavel, even these seven, which  are the  eyes of  יהוה  that run to and fro through the whole earth.” 11Then I answered, and said unto him, “What are these two olive trees upon the right side of the Menorah and upon the left side thereof?” 12And I answered the second time, and said unto him, “What are these two olive branches, which are beside the two golden spouts, that empty the golden oil out of themselves?” 13And he answered me and said, “Do you not know what these are?” And I said, “No, my Adon.” 14Then said he, “These are the two B’nei HaYitz’har, that stand by the Adon of the whole earth.”

אוַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. בוַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ. גוּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ. דוָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר: מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. הוַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי. ווַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יהוה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יהוה צְבָאוֹת. זמִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ.

חוַיְהִי דְבַר יהוה אֵלַי לֵאמֹר, טיְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה; וְיָדַעְתָּ כִּי יהוה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. יכִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה;  עֵינֵי יהוה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ.  יאוָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו: מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ. יבוָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו: מַה שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָב. יגוַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה אֵלֶּה; וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי. ידוַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ.