Melakhim Alef 2 – מלכים א פרק ב

VaYekhi 1Now the days of David drew nigh that he should die; and he charged Shlomo his son, saying, 2“I go the way of all the earth; be strong therefore, and show yourself a man; 3and keep the charge of  יהוה  your Elohim, to walk in His ways, to keep His statutes, and His Mitzvot, and His ordinances, and His testimonies, according to that which is written in the Torah of Moshe, that you may prosper in all that you do, and wherever you turn yourself; 4that  יהוה  may establish His word which He spoke concerning me, saying, ‘If your children take heed to their way, to walk before Me in truth with all their heart and with all their soul, there shall not fail you’, said He, ‘a man on the throne of Yisra’el’. 5Moreover you know also what Yo’av Ben Tz’ru-Yah did unto me, even what he did to the two captains of the hosts of Yisra’el, unto Avner Ben Ner and unto Amasa Ben Yeter, whom he slew, and shed the blood of war in shalom, and put the blood of war upon his girdle that was about his loins, and in his shoes that were on his feet. 6Do therefore according to your wisdom, and let not his gray head go down to the grave in shalom. 7But show kindness unto the sons of Barzilai HaGiladi, and let them be of those that eat at your table; for so they drew nigh unto me when I fled from Avshalom your brother. 8And, behold, there is with you Shimi Ben Gera, the Binyamini, of Bakhurim, who cursed me with a grievous curse in the day when I went to Makhanayim; but he came down to meet me at the Yarden, and I swore to him by  יהוה , saying, ‘I will not put you to death with the sword’. 9Now therefore hold him not guiltless, for you are a wise man; and you will know what you ought to do unto him, and you shall bring his gray head down to the grave with blood.” 10And David slept with his fathers, and was buried in the city of David.

11And the days that David reigned over Yisra’el were forty years: seven years he reigned in Khevron, and thirty-three years he reigned in Yerushalayim. 12And Shlomo sat upon the throne of David his father; and his Melukhah was established firmly. end VaYekhi

13Then Adoni-Yah Ben Khagit came to Bat Shevah the mother of Shlomo. And she said, “Do you come in shalom?” And he said, “In shalom.” 14He said moreover, “I have somewhat to say unto you.” And she said, “Say on.” 15And he said, “You know that the Melukhah was mine, and that all Yisra’el set their faces on me, that I should reign; however, the Melukhah is turned about, and is become my brother’s; for it was his from  יהוה . And16 now I ask one petition of you, deny me not.” And she said unto him, “Say on.” 17And he said, “Speak, I pray, unto Shlomo HaMelekh–for he will not say no to you–that he gives me Avishag the Shunamit as a wife.” 18And Bat Shevah said, “It is well; I will speak for you unto HaMelekh.” 

19Bat Shevah therefore went unto Melekh Shlomo, to speak unto him for Adoni-Yah. And HaMelekh rose up to meet her, and bowed down unto her, and sat down on his throne, and caused a throne to be set for the king’s mother; and she sat on his right hand. 20Then she said, “I ask one small petition of you; deny me not.” And HaMelekh said unto her, “Ask on, my mother; for I will not deny you.” 21And she said, “Let Avishag the Shunamit be given to Adoni-Yah your brother as a wife.” 22And Melekh Shlomo answered and said unto his mother, “And why do you ask Avishag the Shunamit for Adoni-Yah? Ask for him the Melukhah also; for he is my elder brother; even for him, and for Evyatar the Kohen, and for Yo’av Ben Tz’ru-Yah.”

23Then Melekh Shlomo swore by  יהוה , saying, “Elohim do so to me, and more also, if Adoni-Yah has not spoken this word against his own life. 24Now therefore, as  יהוה  lives, who has established me, and set me on the throne of David my father, and who has made me a house, as He promised, surely Adoni-Yah shall be put to death this day.” 25And Melekh Shlomo sent by the hand of Benah-Yah Ben Yehoyadah; and he fell upon him, so that he died. 

26And unto Evyatar the Kohen said HaMelekh, “Get to Anatot, unto your own fields; for you are deserving of death; but I will not at this time put you to death, because you did bear the Aron of Adonai  יהוה  before David my father, and because you were afflicted in all wherein  my  father  was  afflicted.” 27So Shlomo  thrust  out  Evyatar  from being kohen unto יהוה ; that the word of  יהוה  might be fulfilled, which He spoke concerning the house of Eli in Shiloh.

28And the tidings came to Yo’av; for Yo’av had turned after Adoni-Yah, though he turned not after Avshalom. And Yo’av fled unto the Ohel  יהוה , and caught hold on the horns of the Mizbe’akh. 29And it was told Melekh Shlomo, “Yo’av is fled unto the Ohel  יהוה , and, behold, he is by the Mizbe’akh.” Then Shlomo sent Benah-Yah Ben Yehoyadah, saying, “Go, fall upon him.” 30And Benah-Yah came to the Ohel  יהוה , and said unto him, “Thus says HaMelekh: ‘Come forth’.” And he said, “No; but I will die here.” And Benah-Yah brought back word unto HaMelekh, saying, “Thus said Yo’av, and thus he answered me.” 31And HaMelekh said unto him, “Do as he has said, and fall upon him, and bury him; that you may take away the blood, which Yo’av shed without cause, from me and from my father’s house. 32And  יהוה  will return his blood upon his own head, because he fell upon two men more righteous and better than he, and slew them with the sword, and my father David knew it not: Avner Ben Ner, captain of the host of Yisra’el, and Amasa Ben Yeter, captain of the host of Yehudah. 33So shall their blood return upon the head of Yo’av, and upon the head of his seed forever; but unto David, and unto his seed, and unto his house, and unto his throne, shall there be shalom forever from  יהוה .” Then34 Benah-Yah Ben Yehoyadah went up, and fell upon him, and slew him; and he was buried in his own house in the wilderness. 35And HaMelekh put Benah-Yah Ben Yehoyadah in his room over the host; and Tzadok the Kohen did HaMelekh put in the room of Evyatar. 

36And HaMelekh sent and called for Shimi, and said unto him, “Build you a house in Yerushalayim, and dwell there, and go not forth from there anywhere. 37For on the day you got out, and pass over the brook Kidron, know for certain that you shall surely die; your blood shall be upon your own head.” 38And Shimi said unto HaMelekh, “The saying is good; as my Adon HaMelekh has said, so will your servant do.” And Shimi dwelt in Yerushalayim many days. 

39And it came to pass at the end of three years, that two of the servants of Shimi ran away unto Akhish Ben Ma’akhah, king of Gat. And they told Shimi, saying, “Behold, your servants are in Gat.” 40And Shimi arose, and saddled his donkey, and went to Gat to Akhish, to seek his servants; and Shimi went, and brought his servants from Gat. 41And it was told Shlomo that Shimi had gone from Yerushalayim to Gat, and was come back. 42And HaMelekh sent and called for Shimi, and said unto him, “Did I not make you to swear by  יהוה , and forewarned you, saying, ‘Know for certain, that on the day you go out, and walk abroad anywhere, you shall surely die’? And you said unto me, ‘The saying is good; I have heard it’. 43Why then have you not kept the oath of  יהוה , and the commandment that I have charged you with?” 44HaMelekh said moreover to Shimi, “You know all the wickedness which your heart is privy to, that you did to David my father; therefore  יהוה  shall return your wickedness upon your own head. 45But Melekh Shlomo shall be blessed, and the throne of David shall be established before יהוה forever.” 46So HaMelekh commanded Benah-Yah Ben Yehoyadah; and he went out, and fell upon him, so that he died. And the Melkhutah was established in the hand of Shlomo.

אוַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת; וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר, באָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. גוְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו 

מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם. דלְמַעַן יָקִים יהוה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. הוְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם; וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. ווְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ; וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל. זוְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ: כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ. חוְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם; וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. טוְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה; וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל. יוַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו; וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד.

יאוְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה: בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. יבוּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד.

יגוַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ; וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם. ידוַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלָיִךְ; וַתֹּאמֶר דַּבֵּר. טווַיֹּאמֶר אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ; וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיהוה הָיְתָה לּוֹ. טזוְעַתָּה שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר. יזוַיֹּאמֶר אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ; וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה. יחוַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע טוֹב; אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ.

יטוַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ; וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ. כוַתֹּאמֶר שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי; וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ שַׁאֲלִי אִמִּי כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ. כאוַתֹּאמֶר יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה. כבוַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי; וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה.

כגוַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהוה לֵאמֹר: כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כדוְעַתָּה חַי יהוה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי ויושיביני (וַיּוֹשִׁיבַנִי) עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ. כהוַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע; וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת.

כווּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה; וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי  יהוה  לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי. כזוַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיהוה לְמַלֵּא אֶת דְּבַר יהוה אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה.

כחוְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה; וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יהוה וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כטוַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יהוה וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע בּוֹ. לוַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יהוה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת; וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי. לאוַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ; וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי. לבוְהֵשִׁיב יהוה אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע: אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה. לגוְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם; וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יהוה . לדוַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ; וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר. להוַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא; וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר.

לווַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם; וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה. לזוְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת: דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ. לחוַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים.

לטוַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת; וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת. מוַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו; וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת. מאוַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה: כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת וַיָּשֹׁב. מבוַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיהוה וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת; וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי. מגוּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יהוה ; וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ. מדוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי; וְהֵשִׁיב יהוה אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ. מהוְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ; וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יהוה עַד עוֹלָם. מווַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת; וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה.