Shmu’el Bet 18 – שמואל ב פרק יח

1And David numbered the people that were with him, and set captains of thousands and captains of hundreds over them. 2And David sent forth the people, a third part under the hand of Yo’av, and a third part under the hand of Avishai Ben Tz’ru-Yah, Yo’av’s brother, and a third part under the hand of Ittai the Giti. 

And HaMelekh said unto the people, “I will surely go forth with you myself also.” 3But the people said, “You shall not go forth; for if we flee away, they will not care for us; neither if half of us die, will they care for us; but you are worth ten thousand of us: therefore now it is better that you be ready to succour us out of the city.” 

4And HaMelekh said unto them, “Whatever seems to you best, I will do.” And HaMelekh stood by the gate-side, and all the people went out by hundreds and by thousands. 5And HaMelekh commanded Yo’av and Avishai and Ittai, saying, “Deal gently for my sake with the young man, even with Avshalom.” And all the people heard when HaMelekh gave all the captains charge concerning Avshalom. 6So the people went out into the field against Yisra’el; and the battle was in the forest of Efrayim. 7And the people of Yisra’el were smitten there before the servants of David, and there was a great slaughter there that day of twenty thousand men. 8For the battle was there spread over the face of all the country; and the forest devoured more people that day than the sword devoured. 

9And Avshalom chanced to meet the servants of David. And Avshalom was riding upon his mule, and the mule went under the thick boughs of a great terebinth, and his head caught hold of the terebinth, and he was taken up between the heaven and the earth; and the mule that was under him went on. 10And a certain man saw it, and told Yo’av, and said, “Behold, I saw Avshalom hanging in a terebinth.” 11And Yo’av said unto the man that told him, “And, behold, you saw it, and why did you not smite him there to the ground? And I would have had to give you ten pieces of silver, and a girdle.” 12And the man said unto Yo’av, “Though I should receive a thousand pieces of silver in my hand, yet would I not put forth my hand against the son of HaMelekh; for in our hearing HaMelekh charged you and Avishai and Ittai, saying, ‘Beware that none touch the young man Avshalom’. 13Otherwise if I had dealt falsely against my own life, and there is no matter hid from HaMelekh, then you yourself would have stood aloof.” 14Then said Yo’av, “I may not tarry thus with you.” And he took three darts in his hand, and thrust them through the heart of Avshalom, while he was yet alive in the midst of the terebinth. 

15And ten young men that bore Yo’av’s armor encompassed about and smote Avshalom, and slew him. 16And Yo’av blew the shofar, and the people returned from pursuing after Yisra’el; for Yo’av held back the people. 17And they took Avshalom, and cast him into the great pit in the forest, and raised over him a very great heap of stones; and all Yisra’el fled every one to his tent.

18Now Avshalom in his life-time had taken and reared up for himself the pillar, which is in the dale of HaMelekh; for he said, “I have no son to keep my name in remembrance’; and he called the pillar after his own name; and it is called Avshalom’s monument unto this day. 

19Then said Akhima’atz Ben Tzadok, “Let me now run, and bear HaMelekh tidings, how that  יהוה  has avenged him of his enemies.” 20And Yo’av said unto him, “You shall not be the bearer of tidings this day, but you shall bear tidings another day; but this day you shall bear no tidings, forasmuch as the son of HaMelekh is dead.” 21Then said Yo’av to the Kushi, “Go tell HaMelekh what you have seen.” And the Kushi bowed down unto Yo’av, and ran. 22Then said Akhima’atz Ben Tzadok yet again to Yo’av, “But come what may, let me, I pray, also run after the Kushi.” And Yo’av said, “Why will you run, my son, seeing that you will have no reward for the tidings?” 23“But come what may”, [said he,] “I will run.” And he said unto him, “Run.” Then Akhima’atz ran by the way of the Plain, and overran the Kushi. 

24Now David sat between the two gates;  and the watchman went up to the roof of the gate unto the wall, and lifted up his eyes, and looked, and behold a man running alone. 25And the watchman cried, and told HaMelekh. And HaMelekh said, “If he is alone, there are tidings in his mouth.” And he came apace, and drew near. 26And the watchman saw another man running; and the watchman called unto the porter, and said, “Behold another man running alone.” And HaMelekh said, “He also brings tidings.” 27And the watchman said, “I think the running of the foremost is like the running of Akhima’atz Ben Tzadok.” And HaMelekh said, “He is a good man, and comes with good tidings.” 

28And Akhima’atz called, and said unto HaMelekh, “All is well.” And he bowed down before HaMelekh with his face to the earth, and said, “Blessed be  יהוה  your Elohim, who has delivered up the men that lifted up their hand against my Adon HaMelekh.”  29And HaMelekh said, “Is it well with the young man Avshalom?” And Akhima’atz answered, “When Yo’av sent the servant of HaMelekh, and me your servant, I saw a great tumult, but I knew not what it was.” 30And the king said, “Turn aside, and stand here.” And he turned aside, and stood still. 31And, behold, the Kushi came; and the Kushi said, “Tidings for my Adon HaMelekh; for  יהוה  has avenged you this day of all them that rose up against you.”  32And HaMelekh said unto the Kushi, “Is it well with the young man Avshalom?” And the Kushi answered, “The enemies of my Adon HaMelekh and all that rise up against you to do you hurt, be as that young man is.”

אוַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ; וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת. בוַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם. גוַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא כִּי אִם נֹס נָנוּס לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים; וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר לעזיר (לַעְזוֹר).

דוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה; וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הַשַּׁעַר וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים. הוַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם; וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוּ‍ֹת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם. ווַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל; וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם. זוַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד; וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא עֶשְׂרִים אָלֶף. חוַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נפצות (נָפוֹצֶת) עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ; וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא.

טוַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד; וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר. יוַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב; וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה. יאוַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה; וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת. יבוַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב ולא (וְלוּא) אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ: כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם. יגאוֹ עָשִׂיתִי בנפשו (בְנַפְשִׁי) שֶׁקֶר וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ; וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד. ידוַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ; וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה.

טווַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב; וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִתֻהוּ. טזוַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם. יזוַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד; וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לְאֹהָלָו.

יחוְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי; וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

יטוַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ: כִּי שְׁפָטוֹ יהוה מִיַּד אֹיְבָיו. כוַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר; וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי עַל (כֵּן) בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת. כאוַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה; וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ. כבוַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב וִיהִי מָה אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי; וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת. כגוִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ; וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי.

כדוְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים; וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ. כהוַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִם לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב. כווַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר וַיֹּאמֶר הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גַּם זֶה מְבַשֵּׂר. כזוַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק;  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ טוֹב  זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא.

כחוַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה; וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כטוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ וְלֹא יָדַעְתִּי מָה. לוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה; וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד. לאוְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא; וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ יהוה הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ. לבוַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה.