Matai 12 – מתי יב

t.o.c.

1At that time, Yeshua walked on Shabbat through the wheat fields; and His Talmidim became hungry, and they began to pluck ears of wheat and eat.  2But when the P’rushim saw them, they said to Him, “Behold, your Talmidim are doing what is against Torah to do on Shabbat.”  3But He said to them, “Have you not read what David did, when he and those who were with him were hungry?  4How he entered into Beit HaElohim, and did eat bread that was on the Shulkhan  יהוה , that which was not permissible for him to eat, nor for those who were with him, but only for the Kohanim?  5Or, have you not read in the book of the Torah that the Kohanim in the Heikhal disregard Shabbat, and yet are blameless?  6But I say to you, that there is One here who is greater than the Heikhal.  7But if you only knew what it means, ‘I desire compassion and not sacrifice,’ you would not condemn those in whom there is no guilt.  8For Ben HaAdam is Adon of Shabbat.   

9And Yeshua departed from there and came to their Beit K’nesset.  10And there was a man there whose hand was withered. And they questioned Him, saying, “Does Torah permit to heal on Shabbat?” that they might accuse Him.  11He said to them, “Who is the man among you who has even one sheep, and if it should fall into a pit on Shabbat, would he not take hold of it and lift it up?  12How much more important is a man than a sheep? It is therefore permissible to do good on Shabbat.”  13Then He said to the man, “Stretch out your hand.” And he stretched out his hand, and it was restored like the other. 

14And the P’rushim went out, and they took counsel concerning Him, so as to do away with Him.  15But Yeshua knew of it, and departed from there; and a great many people followed Him, and He healed them all.  16And He charged them not to say where He was,  17so that what was said by Yesha-Yahu HaNavi might be fulfilled, who said, 18“Behold My servant, whom I uphold; My elect, in whom My soul delights; I have put My Ru’akh upon him, he shall make the right to go forth to the nations. 19He shall not cry, nor lift up, nor cause his voice to be heard in the street.  20A bruised reed shall he not break, and the dimly burning wick shall he not quench; he shall make justice to go forth according to the truth; 21and in His Name will the nations hope.” 

22Then they brought near to Him a possessed man, who was also mute and blind; and He healed him, so that the mute and blind man could speak and see.  23All the people were amazed and said, “Perhaps this man is Ben David?”  24But when the P’rushim heard of it, they said, “This man does not cast out demons, except by Ba’al Zevuv, the prince of demons.”  25But Yeshua knew their thoughts, and said to them, “Every kingdom which is divided against itself will be destroyed; and every house or city that is divided against itself will not stand.  26And if HaSatan casts out HaSatan, he is divided against himself; how then will his kingdom stand?  27So if I cast out demons by Ba’al Zevuv, by what do your sons cast them out?  For this reason they will be your judges.  28And if I cast out demons by Ru’akh HaElohim, then Malkhut HaElohim has come near to you.  29Or, how can a man enter into a strong man’s house and plunder his goods, except he first bind the strong man, and then he plunders his house?” 

30“He who is not with me is against me; and he who does not gather with me, shall be dispersed.  31Therefore I say to you, that all sins and blasphemies will be forgiven to men; but the blasphemy against HaRu’akh shall not be forgiven to men.  32And whoever speaks a word against Ben HaAdam will be forgiven; but whoever speaks against The Ru’akh HaKodesh shall not be forgiven, neither in this world nor in the world to come.  33Either produce like a good tree with good fruits, or produce like a bad tree with bad fruits; for a tree is known by its fruits.  34O generation of scorpions, how can you speak good things when you are bad? For the mouth speaks from the fullness of the heart.  35A good man brings out good things from good treasures, and a bad man brings out bad things from bad treasures.  36For I say to you, that for every vain word which men speak, they will have to give and account on Yom HaDin.  37For by your words you shall be justified, and by your words you shall be found guilty.” 

38Then some of the men of the Sofrim and P’rushim answered and said to Him, “Teacher, we would like to see a sign from you.”  39But He answered and said to them, “An evil and adulterous generation wants a sign; and no sign will be given to it, except the sign of Yonah HaNavi.  40For as Yonah was in the great fish’s belly three days and three nights, so Ben HaAdam will be in the heart of the earth, three days and three nights.  41Even the men of Nineveh will rise up in judgment with this generation, and find it guilty; for they repented through the declaration of Yonah, and behold, one greater than Yonah is here.  42The queen of the south will rise up in judgment with this generation, and find it guilty; for she came from the far ends of the earth that she might hear Shlomo’s wisdom, and behold, one greater than Shlomo is here.  43When an unclean spirit goes out of a man, it travels in places where there is no water, and seeks rest, and does not find it.  44Then it says, I will return to my own house from whence I came out; so it comes back and finds it empty, warm, and well furnished.  45Then it goes away and brings with it seven other spirits worse than itself, and they enter and live in it; and the end of that man becomes worse than at first. Such will happen to this evil generation.”

46While He was speaking to the people, His mother and His brothers came and stood outside, and wanted to speak with Him.  47Then a man said to Him, “Behold, Your mother and Your brothers are standing outside, and they want to speak with you.”  48But He answered and said to him who told Him, “Who is my mother and who are my brothers?”  49And He pointed His hand to His Talmidim and said, “Behold my mother, and behold my brothers.  50For whoever does the will of Avi Sh’baShamayim, he is my brother and my sister and my mother.”

אבָּעֵת הַהִיא עָבַר יֵשׁוּעַ בֵּין הַזֵּרוּעִים בְּיוֹם הַשַׁבָּת וְתַלְמִידָיו רָעֵבוּ וַיָּחֵלּוּ לִקְטֹף שִׁבֳּלִים וַיֹּאכֵלוּ. בוַיִּרְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ לוֹ הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עֹשִׂים מַה שֶּׁאֵינוֹ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בַּשַׁבָּת. גוַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם הֲלֹא קְרָאתֶם אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד כַּאֲשֶׁר רָעֵב הוּא וַאֲנָשָׁיו? דאֵיךְ נִכְנַס לְבֵית הָאֱלֹהִים וְאָכַל אֶת לֶחֶם שֻׁלְחַן יהוה , אֲשֶׁר לֹא הָיָה מֻתָּר לוֹ לֶאֱכֹל וְלֹא לַאֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶלָּא לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד? הוַהֲלֹא קְרָאתֶם בַּתּוֹרָה כִּי בַשַׁבָּתוֹת יְחַלְּלוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הַשַׁבָּת בַּהֵיכָל וְאֵין בָּהֶם אָשָׁם? ווַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם שֶׁגָּדוֹל מִן הַהֵיכָל יֶשְׁנוֹ כָּאן. זוְלוּ יְדַעְתֶּם מַה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח לֹא הֱיִיתֶם מַרְשִׁיעִים אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵין בָּהֶם אָשָׁם. חכִּי בֶּן הָאָדָם הוּא גַּם אֲדוֹן הַשַׁבָּת.

טוַיַעֲבֹר מִשָׁם אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶם. יוְהִנֵּה שָׁם אִישׁ וְיָדוֹ יְבֵשָׁה וַיִּשְׁאָלוּהוּ הֲמֻתָּר לְרַפֵּא בַּשַׁבָּת? לְמַעַן לְהַאֲשִׁים אוֹתוֹ. יאוַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם הַיֵּשׁ בָּכֶם אָדָם אֲשֶׁר לוֹ כֶּבֶשׂ אֶחָד וְנָפַל בְּבוֹר בַּשַׁבָּת וְלֹא יַחֲזִיק בּוֹ וּמֵרִים אוֹתוֹ? יב וְכַמָּה חָשׁוּב יוֹתֵר אָדָם מִן הַכֶּבֶשׂ לָכֵן מֻתָּר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה בַּשַׁבָּת. יגוַיּאֹמֶר אֶל הָאִישׁ הוֹשֵׁט אֶת יָדֶךָ וְהוֹשִׁיט  אֹתָהּ וַתֵּרָפֵא וַתָּשָׁב כְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת.

ידוַיֵּצְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיִּתְיָעֲצוּ עָלָיו לְאַבְּדוֹ. טווַיֵּדַע יֵשׁוּעַ וַיָּסַר מִשָׁם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הֲמוֹן עַם רָב וַיִּרְפָּאֵם כֻּלָּם. טזוַיִּגְעַר בָּם וַיְצַו עֲלֵיהֶם שֶׁלּא יְגַלֻּהוּ. יזלְמַלֵּא אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר, יחהֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי; נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא. יטלֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא; וְלֹא יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ. כקָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט. כאוּבִשְׁמוֹ גּוֹיִים יְקַוּוּ.

כבאָז הוּבָא אֵלָיו אִישׁ אֶחָד אֲחוּז שֵׁד וְאִלֵּם וְעִוֵּר וַיִּרְפָּאֵהוּ וַיְדַבֵּר הָאִלֵּם וְגַם רָאָה עִוֵּר. כגוַיִּתְמְהוּ כָּל הֲמוֹן הָעָם וַיֹּאמְרוּ הֲכִי זֶה בֶן דָּוִד. כדוַיִּשְׁמְעוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֵין זֶה מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵׁדִים כִּי אִם עַל יְדֵי בַעַל זְבוּב רֹאשׁ הַשֵׁדִים. כהוְיֵשׁוּעַ יָדַע אֶת מַחְשְׁבוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כָּל מַלְכוּת שֶׁתִּתְפַּלֵּג נֶגֶד עַצְמָהּ תֶּחֱרַב וְכָל עִיר וָבַיִת שֶׁיִּתְפַּלְּגוּ נֶגֶד עַצְמָם לֹא יַעַמְדוּ. כווְאִם הַשָּׂטָן אֶת הַשָּׂטָן מְגָרֵשׁ נֶגֶד עַצְמוֹ הִתְפַּלֵּג וְאֵיכָכָה עוֹמֶדֶת מַלְכוּתוֹ? כזוְאִם אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵׁדִים בְּבַעַל זְבוּב בְּנֵיכֶם בְּמִי יְגַרֲשׁוּ אֹתָם עַל כֵּן הֵמָּה יִהְיוּ שֹׁפְטֵיכֶם. כחוְאִם בְּרוּחַ אֱלֹהִים אֲנִי מְגָרֵשׁ אֶת הַשֵׁדִים הִנֵּה קָרְבָה אֲלֵיכֶם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים? כטאוֹ אֵיךְ יוּכַל אִישׁ לְהִכָּנֵס לְבֵית הַגִּבּוֹר וְלָבֹז אֶת כֵּלָיו אִם קֹדֶם לֹא יִכְפֹּת אֶת הַגִּבּוֹר וְאַחַר יָבֹז אֶת בֵּיתוֹ.

לכָּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ אִתִּי הוּא לְנֶגְדִּי וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מְכַנֵּס אִתִּי הוּא מְפַזֵּר.  לאעַל  כֵּן  אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל חֵטְא וְגִדּוּף יִסָּלַח לָאָדָם אַךְ גִּדּוּף כְּלַפֵּי הָרוּחַ לֹא יִסָּלַח לָאָדָם. לבוְכֹל אֲשֶׁר יְדַבֵּר דְּבַר נֶגֶד בֶּן הָאָדָם יִסָּלַח לוֹ וְכָל מִי שֶׁיֹּאמַר דָּבָר נֶגֶד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יִסָּלַח לוֹ לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא. לגאִמְרוּ לָעֵץ טוֹב וּלְפִרְיוֹ טוֹב אוֹ אִמְרוּ לָעֵץ נִשְׁחָת וּלְפִרְיוֹ נִשְׁחָת כִּי בְּפִרְיוֹ נִכַּר הָעֵץ. לדיַלְדֵי צִפְעוֹנִים אֵיכָה תוּכְלוּ לְדַבֵּר טוֹב וְאַתֶּם רָעִים כִּי מִשִׁפְעַת הַלֵּב יְדַבֵּר הַפֶּה. להאִישׁ טוֹב מֵאוֹצַר לִבּוֹ הַטּוֹב מוֹצִיא אֶת הַטּוֹב וְאִישׁ רָע מֵאוֹצַר הָרַע מוֹצִיא רָע. לווַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם כָּל מִלָּה בְטֵלָה אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בְּנֵי הָאָדָם יִתְּנוּ עָלֶיהָ חֶשְׁבּוֹן בְּיוֹם הַדִּין. לזכִּי מִדְּבָרֶיךָ תִּצָּדֵק וּמִדְּבָרֶיךָ תְּחֻיָּב.

לחוַיַּעֲנוּ אֲנָשִׁים מִן הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ רַבִּי חָפַצְנוּ לִרְאוֹת אוֹת עַל יָדֶךָ. לטוַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם דּוֹר רָע וּמְנָאֵף מְבַקֶּשׁ לוֹ אוֹת וְאוֹת לֹא יִנָּתֶן לוֹ בִּלְתִּי אִם אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא. מכִּי כַּאֲשֶׁר הָיָה יוֹנָה בְּבֶטֶן הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת כֵּן יִהְיֶה בֶן הָאָדָם בְּלֵב הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. מאאַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ לְמִשְׁפַּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ כִּי הֵם שָׁבוּ בִּקְרִיאַת יוֹנָה וְהִנֵּה פֹה גָּדוֹל מִיּוֹנָה. מבמַלְכַּת תֵּימָן תַּעֲמֹד לְמִשְׁפַּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְתַרְשִׁיעֶנּוּ כִּי בָאָה מִקְצוֹת הָאָרֶץ לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה פֹה גָּדוֹל מִשְׁלֹמֹה. מגוְהָרוּחַ הַטְּמֵאָה אַחֲרֵי צֵאתָהּ מִן הָאָדָם תְּשֹׁטֵט בִּמְקֹמוֹת צִיָּה מְחַפֶּשֶׂת לָהּ מָנוֹחַ וְלֹא תִמְצָא. מדאָז תֹּאמַר אָשׁוּבָה אֶל בֵּיתִי אֲשֶׁר יָצָאתִי מִשָׁם וּבָאָה וּמָצְאָה אֹתוֹ מְפֻנֶּה וּמְטֻאטָא וּמְהֻדָּר .מהוְאַחַר תֵּלֵךְ וְלָקְחָה עִמָּהּ שֶׁבַע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת רָעוֹת מִמֶּנָּה נִכְנָסוֹת וְשָׁכְנוּ שָׁם וְהָיְתָה אַחֲרִית הָאָדָם הַהוּא רָעָה מֵרֵאשִׁיתוֹ כֵּן יִהְיֶה גַּם לַדּוֹר הָרָע הַזֶּה.

מועוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אֶל הֲמוֹן הָעָם וְהִנֵּה אִמּוֹ וְאֶחָיו עָמְדוּ בַּחוּץ וְהֵם מְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתּוֹ. מזוַיֻּגַּד אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה אִמְּך וְאַחֶיךָ עֹמְדִים בַּחוּץ וּמְבַקְשִׁים לְדַבֵּר אִתָּךְ. מחוַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֶל הָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ מִי הִיא אִמִּי וּמִי הֵם אֶחָי? מטוַיֵּט יָדוֹ עַל תַּלְמִידָיו וַיֹּאמַר הִנֵּה אִמִּי וְהִנֵּה אַחַי. נכִּי כָּל הָעֹשֶׂה רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם הוּא אָח וְאָחוֹת וְאֵם לִי.