1And the P’rushim and Tzedokim came up to Him to test Him; and they asked Him to show them a sign from heaven. 2But He answered and said to them, “When it is evening, you say, ‘It is clear, for the sky is red.’ 3And in the morning you say, ‘It is a winter day, for the sky is red and cloudy.’ O hypocrites, you know how to judge the face of the sky, but the signs of the present time you are not able to distinguish. 4A wicked and adulterous generation wants a sign; and no sign shall be given to it, except the sign of Yonah HaNavi.” And He left them and went away. 5When His Talmidim came to the crossing place, they had forgotten to take bread with them. 6He said to them, “Look out and beware of the leaven of the P’rushim and of the Tzedokim.” 7And they were reasoning among themselves and saying, “It is because we have not brought bread.” 8But Yeshua knew it and said to them, “What are you thinking among yourselves, O you of little Emunah; is it because you have not brought bread? 9Do you not yet understand? Do you not remember the five loaves of bread of the five thousand, and how many baskets you took up? 10Neither the seven loaves of bread of the four thousand, and how many baskets you took up? 11How is it that you did not understand that I was not talking to you about the bread, but to beware of the leaven of the P’rushim and of the Tzedokim?” 12Then they understood that He did not say that they should beware of the leaven of the bread, but of the instruction of the P’rushim and the Tzedokim.
13When Yeshua came to the country of Keysarya of Filipi, He asked His Talmidim saying, “What do the men say concerning me, that I am merely a son of a man?” 14They said, “There are some who say Yokhanan HaMatbil, others Eli-Yahu, and still others Yirme-Yahu, or one of the Nevi’im.” 15He said to them, “Who do you say that I am?” 16Shimon Kefa answered and said, “You are the Mashi’akh, Ben Elohim Khayim.” 17Yeshua answered and said to him, “Happy are you, Shimon Bar Yonah, for flesh and blood did not reveal it to you, but Avi Sh’baShamayim. 18I tell you also that you are a stone, and upon this stone I will build my Congregation; and the gates of She’ol shall not shut in on it. 19I will give you the keys of Malkhut HaShamayim; and whatever you forbid on earth shall be forbidden in heaven, and whatever you permit on earth shall be permitted in heaven.” 20Then He charged His Talmidim not to tell any man that He is the Mashi’akh.
21From that time Yeshua began to make known to His Talmidim that He will shortly have to go to Yerushalayim, and suffer a great deal from the elders, and the chief Kohanim, and the Sofrim, and be killed, and rise up on the third day. 22So Kefa took Him aside and began to rebuke Him, and he said, “Far be it from you, My Adon, that this should happen to you.” 23But He turned and said to Kefa, “Get behind me, Satan, you are a stumbling-block to me; for you are not thinking of the things of Elohim, but of men.”
24Then Yeshua said to His Talmidim, “He who wishes to come after Me, let him deny himself, and take up his stake, and follow Me. 25For whoever wishes to save his life shall lose it; and whoever loses his life for my sake shall find it. 26For how will a man be benefited if he should gain the whole world and lose his own nefesh? Or what shall a man give in exchange for his nefesh? 27For Ben HaAdam will come in the Kavod of His Father with His Malakhim HaK’doshim; and then He will reward each man according to his works. 28Truly I say to you, there are men who stand here who will not taste death until they see Ben HaAdam coming in his Malkhut.”
אוַיִּגְּשׁוּ הַפְּרוּשִׁים וְהַצְדוֹקִים לְנַסּוֹתוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ מֵאִתּוֹ לְהַרְאוֹתָם אוֹת מִן הַשָׁמָיִם. בוַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּעֶרֶב תֹּאמְרוּ בָּהִיר יִהְיֶה כִּי אָדְמוּ הַשָׁמָיִם. גוּבַבֹּקֶר תֹּאמְרוּ הַיּוֹם סַגְרִיר כִּי אָדְמוּ וְהִתְקַדְּרוּ הַשָׁמָיִם מַעֲמִידֵי-פָּנִים, אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם יוֹדְעִים אַתֶּם לִבְחֹן; בְּאוֹתוֹת הַזְּמַן הַזֶּה אֵינְכֶם יוֹדְעִים לְהַבְחִין דדּוֹר רַע וּמְנָאֵף מְבַקֶּשׁ לוֹ אוֹת וְאוֹת לֹא יִנָּתֶן לוֹ בִּלְתִּי אִם אוֹת יוֹנָה הַנָּבִיא וַיַּעַזְבֵם וַיֵּלֶךְ לוֹ. הכְּשֶׁעָבְרוּ הַתַּלְמִידִים אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי שָׁכְחוּ לָקַחַת לֶחֶם. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ. ו“שִׂימוּ לְבַבְכֶם וְהִזָּהֲרוּ מִשְּׂאוֹר הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים.” זאַךְ הֵם אָמְרוּ בִּלְבָבָם, “שֶׁלֶחֶם לֹא לָקַחְנוּ.” חאֲבָל יֵשׁוּעַ יָדַע וְאָמַר לָהֶם: מַדּוּעַ חוֹשְׁבִים אַתֶּם בִּלְבַבְכֶם, קְטַנֵּי אֱמוּנָה, שֶׁלֶּחֶם לֹא לְקַחְתֶּם? טעֲדַיִן אֵינְכֶם מְבִינִים אַף לֹא זוֹכְרִים אֶת חֲמֵשֶׁת הַלְּחָמִים לַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה סַלִּים לְקַחְתֶּם? יגַּם לֹא אֶת שִׁבְעַת הַלְּחָמִים לְאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ וְכַמָּה סַלִּים לְקַחְתֶּם? יאאֵיךְ לֹא הֲבִינוֹתֶם שֶׁלֹּא עַל לֶחֶם דִבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם? הִזָּהֲרוּ מִשְּׂאוֹר הַפְּרוּשִׁים
וְהַצְּדוֹקִים!” יבאָזהֵבִינוּ כִּי לֹא אָמַר לָהֶם לְהִזָּהֵר מִשְּׂאוֹר הַלֶּחֶם אֶלָּא מִתּוֹרַת הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים.
יגוַיְהִי כְּבוֹא יֵשׁוּעַ אֶל גְּלִילוֹת קֵיָסַרִיה שֶׁל פִילִיפּוֹס וַיִּשְׁאַל אֶת תַּלְמִידָיו לֵאמֹר מִי אוֹמְרִים עָלַי הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי בֶּן הָאָדָם? ידוַיֹּאמְרוּ יֵשׁ אֹמְרִים יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל הוּא וְיֵשׁ אֹמְרִים אֵלִיָּהוּ וַאֲחֵרִים אֹמְרִים יִרְמְיָהוּ אוֹ אֶחָד מִן הַנְּבִיאִים. טווַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְאַתֶּם מַה תֹּאמְרוּ לִי מִי אָנִי? טזוַיַּעַן שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וַיֹּאמַר אַתָּה הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן אֱלֹהִים חַיִּים. יזוַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַשְׁרֶיךָ שִׁמְעוֹן בַּר יוֹנָה כִּי בָשָׂר וָדָם לֹא גִלָּה לְךָ אֶת זֹאת כִּי אִם אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם. יחוְגַם אֲנִי אֹמֵר לְךָ כִּי אַתָּה כֵּיפָא וְעַל כֵּף זֶה אֶבְנֶה אֶת עֲדָתִי וְשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ. יטוְאֶתֵּן לְךָ אֶת מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְכָל אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמַיִם וְכָל אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם. כאָז צִוָּה עַל תַּלְמִידָיו אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ לְאִישׁ כִּי הוּא הַמָּשִׁיחַ.
כאמִן הָעֵת הַהִיא הֵחֵל יֵשׁוּעַ לְהַגִּיד לְתַלְמִידָיו כִּי צָרִיךְ הוּא לָלֶכֶת יְרוּשָׁלָיִם וְיִסְבֹּל הַרְבֵּה מִידֵי הַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְיֵהָרֵג וּבַיּוֹם הַשְׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם. כבוַיִּקָּחֵהוּ כֵּיפָא וַיָּחֶל לִגְעָר בּוֹ לֵאמֹר חָס לְךָ אֲדֹנִי אַל יְהִי לְךָ כָּזֹאת. כגוַיִּפֶן וַיֹּאמֶר לְכֵּיפָא לֵךְ לְךָ מֵאַחֲרַי הַשָּׂטָן מִכְשׁוֹל אַתָּה לִי כִּי אֵינְךָ הוֹגֶה בַּאֲשֶׁר לֵאלֹהִים אֶלָּא בַּאֲשֶׁר לִבְנֵי אָדָם.
כדוַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל תַּלְמִידָיו אִישׁ שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי יְכַחֵשׁ בְּעַצְמוֹ וְנָשָׂא אֶת צְלוּבוֹ וְיָבוֹא אַחֲרָי. כהכִּי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה וְהַמְאַבֵּד נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי הוּא יִמְצָאֶנָּה. כוכִּי מַה יּוֹעִיל הָאָדָם אִם אֶת כָּל הָעוֹלָם יַשִּׂיג וְאֶת נַפְשׁוֹ יַפְסִיד? אוֹ מַה יִּתֵּן הָאָדָם תְּמוּרָת נַפְשׁוֹ. כזכִּי בֶּן הָאָדָם עָתִיד לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו הַקְּדוֹשִׁים וְאָז יְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשָׂיו. כחאָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי יֵשׁ אֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים כָּאן שֶׁלֹּא יִטְעֲמוּ מָוֶת עַד אֲשֶׁר יִרְאוּ אֶת בֶּן הָאָדָם בָּא בְּמַלְכוּתוֹ.
D'var יהוה , The Word of יהוה 