Matai 21 – מתי כא


1When He came near to Yerushalayim, He came to Beit Pageh on the side of Har HaZetim.  Yeshua then sent two of His Talmidim,  2and He said to them, “Go to  that village which is in front of you, and straightway you will find a donkey which is tied up, and a colt with her; untie them and bring them to me.  3And if any man should say anything to you, tell him that Adoneinu needs them, and He will immediately send them here.”  4All this happened so that what was said by the Navi might be fulfilled, who said, 5“Tell the daughter of Tzion, ‘Behold your king is coming to you, meek, and riding upon a donkey, and upon a colt, the foal of a donkey.’”  6And the Talmidim went and did as Yeshua had commanded them.  7And they brought the donkey and the colt, and they put their garments on the colt, and Yeshua rode on it.  8And a great many people spread their garments on the road; and others cut down branches from the trees and spread them on the road.  9And the people who were going before Him and coming after Him, were shouting and saying, “Hoshah Nah L’Ben David; Barukh HaBa B’Shem  יהוה  ; Hoshah Nah Bamromim.”  10When He entered Yerushalayim, the whole city was stirred up, and they were saying, “Who is this man?”  11And the people were saying, “This is the Navi, Yeshua, from Natzrat in the Galil.” 

12And Yeshua entered into the Heikhal of Elohim, and put out all who were buying and selling in the Heikhal, and He overturned the trays of the money-changers and the chairs of those who sold doves.  13And He said to them, “It is written, ‘My house shall be called a house of prayer;’ but you have made it a bandits’ cave.”  14And in the Heikhal they brought to Him the blind and the lame, and He healed them.  15But when the chief Kohanim and the P’rushim saw the wonders that He did, and the children who were crying aloud in the temple, and saying, “Hoshah Nah to Ben David,” they were displeased.  16And they said to Him, “Do you hear what they are saying?” Yeshua said to them, “Yes; have you never read, ‘From the mouth of little children and of infants you made praise?’” 

17And He left them, and went outside of the city to Beit Anya, and He lodged there.  18In the morning, as He returned to the city, He became hungry.  19And He saw a fig tree on the roadside, and He came to it and found nothing on it except leaves; and He said to it, “Let there be no fruit on you again forever.” And shortly the fig tree withered.  20When the Talmidim saw it, they were amazed and said, “How is it that the fig tree has withered so soon?”  21Yeshua answered and said to them, “Truly I say to you, if you have absolute trust, and do not doubt, you will perform a deed not only like this of the fig tree, but should you say even to this mountain, ‘be removed and fall into the sea,’ it shall be done.  22And everything that you will ask in prayer and you trust, you shall receive.” 

23When Yeshua came to the Heikhal, the chief Kohanim and the elders of the people came up to Him, while He was teaching, and said to Him, “By what authority do you do these things, and who gave you this authority?”  24Yeshua answered and said to them, “I will also ask you a word, and if you tell me, I will then tell you by what authority I do these things.  25From whence is the immersion of Yokhanan? Is it from heaven, or from men?” And they reasoned with themselves, saying, “If we should say from heaven, He will say to us, ‘Why then did you not believe him?’  26And if we should say from men, we are afraid of the people, for all of them regard Yokhanan as a navi.”  27So they answered and said to Him, “We do not know.” Yeshua said to them, “Neither will I tell you by what authority I do these things.” 

28“What do you think? A man had two sons, and he came to the first one and said to him, ‘My son, go and work today in the vineyard.’  29He answered and said, ‘I do not want to,’ but later he regretted and went.  30And he came to the other one and said to him likewise. And he answered and said, ‘Here am I, My Adon,’ and yet he did not go.  31Which of these two did the will of his father?” They said to Him, “The first one.” Yeshua said to them, “Truly I say to you, that even the publicans and the harlots will precede you into Malkhut HaElohim.  32For Yokhanan came to you in the way of tzedaka, and you did not believe him; but the publicans and the harlots believed him; but you, even though you saw, did not repent, so that later you may believe him.” 

33“Hear  another  mashal.  There  was  a  man who was a  householder,  and  he  planted a vineyard, and fenced it, and he dug in it a winepress, and built a tower, and then he leased it to laborers, and went away on a journey.  34And when the fruit season was at hand, he sent his servants to the laborers, that they might send him of the fruits of his vineyard.  35And the laborers seized his servants, and some were beaten, and some were stoned, and some were killed.  36Again he sent other servants, many more than the first; and they did likewise to them.  37At last he sent his son to them, saying, “They might feel ashamed before my son.”  38But when the laborers saw the son, they said among themselves, “This is the heir; come, let us kill him and retain his inheritance.”  39So they seized him, and took him out of the vineyard, and killed him.  40When therefore the owner of the vineyard comes, what will he do to those laborers?”  41They said to Him, “He will destroy them severely, and lease his vineyard to other laborers, who will give him fruits in their seasons.”  42Yeshua said to them, “Have you never read in the scripture, ‘The stone which the builders rejected, the same became the cornerstone; this was from  יהוה , and it is a marvel in our eyes?’  43Therefore I say to you that Malkhut HaElohim will be taken away from you, and will be given to a people who bear fruits.  44And whoever falls on this stone will be broken, and on whomever it falls it will scatter him.” 

45When the chief Kohanim and P’rushim heard His mishlim, they understood that He was speaking against them.  46So they wanted to arrest Him, but they were afraid of the people, because they regarded Him as a navi.

אוַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם וַיָּבֹאוּ בֵית פַּגֵי אֶל הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח יֵשׁוּעַ שְׁנַיִם מִן הַתַּלְמִידִים. בוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמוּלְכֶם שָׁם תִּמְצְאוּ אָתוֹן אֲסוּרָה וְעַיִר עִמָּהּ הַתִּירוּ אֹתָם וַהָבִיאוּ אֵלָי. גוְכִי יֹאמַר אִישׁ אֲלֵיכֶם דָּבָר וַאֲמַרְתֶּם שֶׁהֵם דְּרוּשִׁים לַאֲדוֹנֵינוּ וּמִיָּד יְשַׁלְּחֵם. דוְכָל זֹאת הָיָתָה לְמַלּאת מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּיַד הַנָּבִיא לֵאמֹר האִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ עָנָו וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת. ווַיֵּלְכוּ הַתַּלְמִידִים וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם יֵשׁוּעַ. זוַיָּבִיאוּ אֶת הָאָתוֹן וְאֶת הָעַיִר וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם וַיּוֹשִׁיבֻהוּ עֲלֵיהֶם. חוְרֹב הֶהָמוֹן פָּרְשׂוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם עַל הַדָּרֶךְ וְאֲחֵרִים כָּרְתוּ עֲנָפִים עֵצִים וְהֱטִילוּם עַל הַדָּרֶךְ. טוַהֲמוֹן הָעָם הָהֹלְכִים לְפָנָיו וְאַחֲרָיו צָעֲקוּ לֵאמֹר הוֹשַׁע נָא לְבֶן דָּוִד בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה הוֹשַׁע נָא בַּמְּרוֹמִים. יוַיְהִי נִכְנַס לִיְרוּשָׁלָיִם וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר וַיֹּאמְרוּ מִי זֶה? יאוַיֹּאמְרוּ הֲמֹן הָעָם זֶה הוּא הַנָּבִיא יֵשׁוּעַ מִנָּצְרַת  אֲשֶׁר בַּגָּלִיל.

יבוְנִכְנַס יֵשׁוּעַ לְהֵיכַל הָאֱלֹהִים וַיְגָרֶשׁ מִשָׁם אֵת כָּל הַקּוֹנִים וְהַמּוֹכְרִים בַּהֵיכַל וַיַּהֲפֹךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מֹכְרֵי הַיּוֹנִים. יגוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵן כָּתוּב כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא וְאַתֶּם שַׂמְתֶּם אֹתוֹ מְעָרַת לִסְטִים. ידוַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו עִוְרִים וּפִסְחִים בַּהֵיכָל וַיִּרְפָּאֵם. טווַיְהִי כִּרְאוֹת רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים אֵת הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה וְאֵת הַיְלָדִים הַצֹּעֲקִים בַּהֵיכָל וְאֹמְרִים הוֹשַׁע נָא לְבֶן דָּוִד וַיִּחַר לָהֶם. טזוַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲשֹׁמֵעַ אַתָּה אֶת אֲשֶׁר אֹמְרִים אֵלֶה? וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם כֵּן שֹׁמֵעַ אָנֹכִי הַאִם מֵעוֹלָם לֹא קְרָאתֶם מִפִּי עוֹלֲלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז? 

יזוַיַּעַזְבֵם וַיֵּצֵא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל בֵּית עַנְיָה וַיָּלֶן שָׁם. יחוּבַבֹּקֶר שָׁב אֶל הָעִיר וְהוּא רָעֵב. יטוַיַּרְא תְּאֵנָה אַחַת עַל הַדָּרֶךְ וַיִּקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָא בָהּ מְאוּמָה בִּלְתִּי הֶעָלִים וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ לֹא יִהְיֶה בָּךְ עוֹד פְּרִי לְעוֹלָם! וּמִיָּד יָבְשָׁה הַתְּאֵנָה הַהִיא. כוַיִּרְאוּ הַתַּלְמִידִים וַיִּתְמְהוּ וַיֹּאמְרוּ אֵיךְ בּוֹ בָּרֶגַע יָבְשָׁה הַתְּאֵנָה? כאוַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם אִם תִּהְיֶה בָכֶם אֱמוּנָה וְלֹא תְּפַקְפְּקוּ כְּמַעֲשֵׂה הַתְּאֵנָה הַזֹּאת תַּעֲשׂוּ וְאַף תֹּאמְרוּ אֶל הָהָר הַזֶּה הִתְרוֹמֵם וּנְפֹל לַיָּם, הָיֹה יִהְיֶה. כבוְכֹל אֲשֶׁר שֶּׁתְּבַקְּשׁוּ בַּתְּפִלָּה וְאַתֶּם מַאֲמִינִים תִּקְחוּ.

כגוַיָּבֹא לַהֵיכָל וַיְלַמֵּד שָׁם וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְזִקְנֵי הָעָם נִגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ בְּאֵי זוֹ סַמְכוּת אַתָּה עֹשֶׂה אֵלֶּה וּמִי נָתַן לְךָ אֶת הַסַּמְכוּת הַזֹּאת. כדוַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גַּם אֲנִי אֶשְׁאֲלָה אֶתְכֶם דָּבָר אֶחָד אֲשֶׁר אִם תֹּאמְרוּ אֹתוֹ לִי גַּם אֲנִי אֹמַר לָכֶם בְּאֵי זוֹ סַמְכוּת אֲנִי עֹשֶׂה אֵלֶּה. כהטְבִילַת יוֹחָנָן מֵאַיִן הִיא? הֲמִּשָׁמַיִם אִם מִבְּנֵי אָדָם? וַיַּחְשְׁבוּ בִלְבָבָם לֵאמֹר, אִם נֹאמַר מִשָׁמַיִם וְאָמַר אֵלֵינוּ מַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בּוֹ? כווְאִם נֹאמַר מִבְּנֵי אָדָם חוֹשְׁשִׁים אֲנַחְנוּ אֶת הֲמוֹן הָעָם כִּי כֻלָּם חֹשְׁבִים אֶת יוֹחָנָן לְנָבִיא. כזוַיַּעֲנוּ אֶת יֵשׁוּעַ וַיֹּאמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם גַּם אֲנִי לֹא אֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת עוֹשֶׂה אֲנִי אֶת אֵלֶּה.

כחאֲבָל מַה דַּעְתְּכֶם? אִישׁ הָיָה וְלוֹ שְׁנֵי בָנִים וַיִּגַּשׁ אֶל הָרִאשׁוֹן וַיֹּאמֶר בְּנִי לֵךְ הַיּוֹם וַעֲבֹד בְּכַרְמִי. כטוַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵינֶנִּי רוֹצֶה אֲבָל לְבַסּוֹף הִתְחָרֵט וְהָלַךְ. לוַיִּגַּשׁ אֶל הַשֵׁנִי וַיְדַבֵּר כָּזֹאת גַּם אֵלָיו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי וְלֹא הָלָךְ. לאמִי מִשְׁנֵיהֶם עָשָׂה אֶת רְצוֹן אָבִיו וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָרִאשׁוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם יֵשׁוּעַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם  הַמּוֹכְסִים  וְהַזּוֹנוֹת

יְקַדְּמוּ אֶתְכֶם לָבוֹא אֶל מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. לבכִּי יוֹחָנָן בָּא אֲלֵיכֶם בְּדֶרֶך הַצְדָקָה וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְהַמּוֹכְסִים וְהַזּוֹנוֹת הֵם הֶאֱמִינוּ לוֹ וְאַתֶּם רְאִיתֶם וְלֹא הִתְחָרַטְתֶּם בַּסּוֹף לְהַאֲמִין לוֹ. לגשִׁמְעוּ מָשָׁל אַחֵר אִישׁ בַּעַל בַּיִת הָיָה אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וַיַּעַשׂ גָּדֵר סָבִיב לוֹ וַיַּחְצֹב יֶקֶב וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל כֹּרְמִים וַיֵּלֶךְ בְּדֶּרֶךְ מֵרָחוֹק. לדוַיְהִי בְּהַגִּיעַ עֵת הַבָּצִיר וַיִּשְׁלַח עֲבָדָיו אֶל הַכֹּרְמִים לָקַחַת אֶת פִּרְיוֹ. להוַיַּחֲזִיקוּ הַכֹּרְמִים בַּעֲבָדָיו אֶת זֶה הִכּוּ וְאֶת זֶה הָרְגוּ וְאֶת זֶה סָקָלוּ. לווַיּוֹסֶף שְׁלֹחַ עֲבָדִים אֲחֵרִים רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים וְגַם לָהֶם עֲשׂוּ כֵן. לזוּבָאַחֲרוֹנָה שָׁלַח אֲלֵיהֶם אֶת בְּנוֹ כִּי אָמַר מִפְּנֵי בְנִי יָגוּרוּ. לחוַיְהִי כִּרְאוֹת הַכֹּרְמִים אֶת הַבֵּן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנֹאחֲזָה בְּנַחֲלָתוֹ. לטוַיַּחֲזִיקוּ בוֹ וַיִּדְחָפוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכָּרֶם וַיַּהַרְגוּ אֹתוֹ. מוְעַתָּה כִּי יָבוֹא בַּעַל הַכָּרֶם מַה יַּעֲשֶׂה לַכֹּרְמִים הָהֵם? מאוַיֹּאמְרוּ אֵלָיו יָרַע לָרָעִים וִיאַבְּדֵם וְאֶת הַכֶּרֶם יִתֵּן לְכֹרְמִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לוֹ אֶת פִּרְיוֹ בְּעִתּוֹ. מבוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲכִי לֹא קְרָאתֶם בַּכְּתוּבִים אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה מֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ? מגעַל כֵּן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כִּי תֻקַּח מִכֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וְתִסֹּב לְגוֹי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת פִּרְיָהּ. מדוְהַנֹּפֵל אַל הָאֶבֶן הַהִיא יִשָׁבֵר וַאֲשֶׁר תִּפֹּל עָלָיו תִּשְׁחָקֵהוּ.

מהוַיְהִי כִּשְׁמֹעַ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת מְשָׁלָיו וַיָּבִינוּ כִּי עֲלֵיהֶם דִּבֵּר. מווַיְבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ וַיִּירְאוּ מִפְּנֵי רָב הָעָם כִּי לְנָבִיא חֲשָׁבֻהוּ.