Yokhanan Markos 10 – יוחנן מרקוס י


1And He departed from there, and came to the border of Y’hudah at the crossing of the Yarden; and a great many people went to Him there, and He taught them again, as He was accustomed to do.  2And the P’rushim came to Him, testing Him and asking, “Does Torah permit for a man to forsake his wife?”  3He said to them, “What did Moshe command you?”  4They said, “Moshe gave us permission to write a sefer kritut, and then to send her away.”  5Yeshua answered, saying to them, “It was because of the hardness of your heart that he wrote for you this particular mitzvah.  6But from the very beginning Elohim made them male and female.  7For this reason a man shall leave his father and his mother and cleave to his wife.  8And both shall be one flesh; henceforth they are not two, but one flesh.  9What therefore Elohim has joined, let no man separate.”  10And His Talmidim again asked Him about this in the house.  11And He said to them, “Whoever sends away his wife and marries another commits adultery.  12And if a woman sends away her husband and marries another, she commits adultery.”  

13And they brought little children to Him, that He might touch them; but His Talmidim rebuked those who brought them.  14But when Yeshua saw it, He was displeased, and He said to them, “Allow the little children to come to me, and do not forbid them; for Malkhut HaElohim is for such as these.  15Truly I say to you, whoever does not receive Malkhut HaElohim like a little child shall not enter it.”  16Then He took them in His arms, and put His hand on them and blessed them.

17While He was on the way, a man came running and fell on his knees and asked Him, saying, “O good Teacher, what shall I do to inherit life eternal?”  18Yeshua said to him, “Why do you call me good? There is no one who is good except the one Elohim.  19You know the mitzvot? Do not commit adultery, do not steal, do not murder, do not bear false witness, do not defraud, honor your father and mother.”  20But he answered and said to him, “Teacher, all of these I have obeyed from my boyhood.”  21Then Yeshua looked at him and loved him, and He said to him, “You lack one thing; go, sell everything you have and give it to the poor, and you shall have a treasure in Heaven; and take up your stake, and follow me.”  22But he felt sad because of this saying, and he went away depressed; for he had great wealth.  23Then Yeshua looked at His Talmidim and said to them, “How hard it is for those who have wealth to enter into Malkhut HaElohim!”  24But the Talmidim were surprised at his words.  And Yeshua answered again, saying to them, “My sons, how hard it is for those who trust in their wealth to enter into Malkhut HaElohim!  25It is easier for a rope to pass through the eye of a needle than for a rich man to enter into Malkhut HaElohim.”  26But they were the more astonished, saying among themselves, “Who then can be saved?”  27Yeshua looked at them and said to them, “With men this is impossible, but not with Elohim; for everything is possible with Elohim.”  28Then Kefa began to say, “Behold, we have left everything and followed you.”  29Yeshua answered and said, “Truly I say to you, there is no man who leaves houses or brothers or sisters or father or mother or wife or children  or  fields for my sake and for the sake of my B’sorah, 30who shall not receive now, in this time, a hundredfold, houses and brothers and sisters and maidservants and children and fields and other worldly things, and in the world to come, Khayei Olam.  31Many who are first shall be last, and the last, first.”

32While they were going up on their way to Yerushalayim, Yeshua was ahead of them; and they were amazed; and they followed Him with fear. And He took His twelve aside, and began to tell them what was surely to happen to Him, saying,  33“Behold, we are going up to Yerushalayim, and Ben HaAdam will be delivered to the chief Kohanim and the Sofrim, and they will condemn Him to death and deliver him to the goyim.  34And they will mock Him, and scourge Him, and spit in His face, and kill Him; and on the third day He will rise up.”  35And Ya’akov and Yokhanan, the sons of Zavdai, came up to Him and said to Him, “Teacher, we wish you would do for us whatever we ask.”  36He said to them, “What do you wish me to do for you?”  37They said to Him, “Grant us to sit, one at your right and one at your left, in your Kavod.”  38He said to them, “You do not know what you are asking; can you drink the cup which I drink and be immersed with the immersion with which I am to be immersed?”  39They said to Him, “We can.” Yeshua said to them, “The cup which I shall drink, you too will drink; and with the immersion with which I am immersed, you will be immersed also; 40but to sit at my right and at my left is not mine to give; except to those for whom it is prepared.”  41When the ten heard it, they began to murmur at Ya’akov and Yokhanan.  42Yeshua called them and said to them, “You know that those who consider themselves princes of the people are also their lords; and their officials rule over them.  43Let not this be so among you; but he who wishes to be great among you, let him minister to you.  44And anyone of you who wishes to be first, let him be a servant to all.  45For Ben HaAdam also did not come to be ministered to, but to minister, and to give his life as a ransom for the sake of many.”

46And they came to Yerekho; and when Yeshua went out of Yerekho with His Talmidim and a large crowd, a blind man, Timae’us Bar Timae’us, sat by the roadside begging.  47When he heard that it was Yeshua HaNatzri, he began to cry aloud and say, “O Ben David, have mercy on me.”  48And many rebuked him and told him to keep quiet, but he cried out the more, saying, “O Ben David, have mercy on me.”  49Then Yeshua stopped and commanded to call him. So they called the blind man, and said to him, “Have courage, rise; He is calling you.”  50And the blind man threw off his robe and got up and went to Yeshua.  51Yeshua said to him, “What do you wish me to do for you?” The blind man said to Him, “Rabbi, that I may see.”  52And Yeshua said to him, “Go; your absolute trust has given you life.” And immediately he saw, and went on his way.

אוַיָּקָם מִשָּׁם וַיָבוֹא לִתְחוּם יְהוּדָה מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיֵלְכוּ עוֹד אֵלָיו הֲמוֹן עָם וְשׁוּב לִמֵּד אוֹתָם כְּפִי שֶׁנָּהַג. בוַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים לְנַסּוֹתוֹ וַיִּשְׁאָלֻהוּ וַיֹּאמְרוּ הַאִם מֻתָּר לְאִישׁ לַעֲזֹב אֶת אִשְׁתּוֹ? גוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה צִּוָּה אֶתְכֶם משֶׁה? דוְהֵם אָמְרוּ משֶׁה הִתִּיר לִכְתֹּב סֵפֶר כְּרִיתֻת וּלְשַׁלֵּחַ. הוַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כְּנֶגֶד קְשִׁי לְבַבְכֶם כָּתַב לָכֶם אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת. ואַךְ מִבְּרֵאשִׁית זָכָר וּנְקֵבָה עָשָׂה אֹתָם אֱלֹהִים. זעַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו ואֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ. חוְהָיוּ שְׁנֵיהֶם לְבָשָׂר אֶחָד מִכָּאן אֵינָם שְׁנַיִם, אֶלָּא בָּשָׂר אֶחָד. טלָכֵן אֵת אֲשֶׁר זִוֵּג אֱלֹהִים לֹא יַפְרִידֶנּוּ אָדָם. יוַיָּשׁוּבוּ תַלְמִידָיו לִשְׁאֹל אֹתוֹ עַל זֹאת בַּבָּיִת. יאוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִי שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְיִשָּׂא אַחֶרֶת, נֹאֵף. יבוְאִשָּׁה כִּי תְּגָרֵשׁ אֶת בַּעֲלָהּ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר נֹאֶפֶת הִיא.

יגוְקֵרְבוּ אֵלָיו יְלָדִים לְמַעַן יִגַּע בָּהֶם וַיִּגְעֲרוּ תַּלְמִידָיו בְּאֵלֶּה שֶׁקֵּרְבוּ אוֹתָם. ידאֲבָל יֵשׁוּעַ כְּשֶׁהוּא רָאָה לוֹ רַע הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַנִּיחוּ לַיְלָדִים לָבוֹא אֵלַי וְאַל תִּמְנָעוּם כִּי לְאֵלֶּה מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. טואָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כֹּל אֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים כַּיֶּלֶד לֹא יִכָּנֵס אֵלֶיהָ. טזוַיִקַּחאוֹתָם בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּסְמֹךְ יָדָיו עֲלֵיהֶם וַיְבָרֲכֵם.

יזוּבְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ אִישׁ רָץ וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ לֵאמֹר מוֹרֶה טּוֹב, מָה אֶעֱשֶׂה וְאִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם? יחוַיֹּאמֶר לוֹ יֵשׁוּעַ, מַדּוּעַ קָרָאתָ לִּי טוֹב? אֵין טוֹב מִלְבַד הָאֱלֹהִים הָאֶחָד. יטיָדַעְתָּ אֶת הַמִּצְוֹת: לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תִרְצָח לֹא תָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר לֹא תַעֲשֹׁק, כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. כוַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלָיו מוֹרֶה אֶת כָּל אֵלֶּה שָׁמַרְתִּי מִנְּעוּרָי. כאוַיַּבֶּט בּוֹ יֵשׁוּעַ וְאָהַב אוֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַחַת חָסַרְתָּ לֵךְ מְכֹר כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לְךָ וְתֵן לָעֲנִיִּים וִיהִי לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמָיִם, וְקַח צְלָבְךָ וּבוֹאְ אַחֲרַי. כבוַיִתְעַצֵּב עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּלֶךְ בְּמוּעָקָה כִּי נְכָסִים רַבִּים הָיָה לוֹ. כגוַיַּבֵּט יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֶל תַּלְמִידָיו כַּמָּה קָשֶׁה לְבַעֲלֵי נְכָסִים לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. כדיִתְפַּלְּאוּ הַתַּלְמִידִים עַל דְּבָרָיו וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם, בָּנַי מֶה קָשֶׁה לַבֹּטְחִים עַל נִכְסֵיהֶם לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. כהנָקֵל לַגָּמָל לַעֲבֹר בְּנֶקֶב הַמַּחַט מִבּוֹא עָשִׁיר לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים. כווַיִתְפַּלְּאוּ עוֹת יוֹתֵר וַיֹּאמְרוּ בֵּינֵיהֶם, מִי יוּכַל לְהִוָּשַׁע? כזוַיַּבֶּט בָּם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר לָהֶם, אֵצֶל בְּנֵי אָדָם אֵין זֶה אֶפְשָׁרִי אֶלָּא אֵצֶל אֱלֹהִים. כִּי הַכֹּל אֶפְשָׁרִי אֵצֶל אֱלֹהִים. כחוַיָּחֶל כֵּיפָא לֵאמֹר, הֵן אֲנַחְנוּ עָזַבְנוּ אֶת הַכֹּל וַנִסָּפַח אֵלֶיךָ.  כטוַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב אֶת בָּתִּים אוֹ אֶת אֶחָיו אוֹ אֶת אַחְיוֹתָיו אוֹ אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ אוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ אוֹ אֶת בָּנָיו אוֹ אֶת שְׂדוֹתָיו לְמַעֲנִי וּלְמַעַן בְּשׂוֹרָתִי, לאֲשֶׁר לֹא יְקַבֵּל פִּי מֵאָה עַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה בָּתִּים וְאַחִים וַאֲחָיוֹת וְאִמָּהוֹת וּבָנִים וְשָׂדוֹת עִם רְדִיפוֹת, וּבָעוֹלָם הַבָּא חַיֵּי עוֹלָם. לאוְאוּלָם רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים רִאשׁוֹנִים.

לבוַיְהִי בַדֶּרֶךְ עָלוּ יְרוּשָׁלַיִם וְיֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהֵמָּה תָּמְהוּ; וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו בַּפַחַד וְלָקַחַ אֵלָיו אֶת שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיָּחֶל לְהַגִּיד לָהֶם מַה שֶּׁעָתִיד לִקְרוֹת לוֹ. לגהִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וּבֶן הָאָדָם יִמָּסֵר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַסּוֹפְרִים וְיַרְשִׁיעֻהוּ לַמָּוֶת וְיִמְסְרוּ אֹתוֹ לַגּוֹיִם. לדוִיהָתֵלּוּ בוֹ וְיַלְקוּהוּ וְיִירְקוּ בְּפָנָיו וְיַהַרְגוּהוּ, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם. להוְנִגְּשׁוּ אֵלָיו יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן בְּנֵי זַבְדַּי וַיֹּאמְרוּ מוֹרֶה, רוֹצִים אֲנַחְנוּ שֶׁכָּל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ תַּעֲשֶׂה לָנוּ. לווַיֹּאמֶר לָהֶם, מָה רוֹצִים אַתֶּם כִּי אֶעֱשֶׂה לָכֶם? לזוַיֹּאמְרוּ לוֹ, תְּנָה לָּנוּ לָשֶׁבֶת אֶחָד לִימִינְךָ וְאֶחָד לִשְׂמֹאלְךָ בִּכְבוֹדֶךָ. לחוַיֹּאמֶר לָהֶם יֵשׁוּעַ, לֹא יְדַעְתֶּם אֵת שֶּׁאַתֶּם מְבַקְּשִׁים. הַאִם יְכוֹלִים אַתֶּם לִשְׁתּוֹת אֶת הַכּוֹס אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁתֶה? וְהַטְּבִילָה שֶׁאֲנִי נִטְבָּל, תִּטָּבְלוּ? לטוַיֹּאמְרוּ לוֹ, נוּכָל. וַיֹּאמֶר לָהֶם יֵשׁוּעַ אֶת הַכּוֹס שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה, תִּשְׁתּוּ. וְהַטְּבִילָה שֶׁאֲנִי נִטְבָּל תִּטָּבְלוּ. מאַךְ שֶׁבֶת לִימִינִי וְלִשְׂמֹאלִי אֵין בְּיָדִי לָתֵת אֶלָּא לְאֲשֶׁר הוּכַן לָהֶם. מאוַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָעֲשָׂרָה, וַיָּחֵלוּ רוֹטְנִים אֶל יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן. מבוַיִּקְרָא לָהֶם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר לָהֶם אַתֶּם יוֹדְעִים כִּי הַנֶּחֱשָׁבִים לְרָאשֵׁי הַגּוֹיִם הֵם אֲדוֹנֵיהֶם הֵם. וּגְדוֹלֵיהֶם שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם. מגוְלֹא יִהְיֶה כֵן בֵּינֵיכֶם כִּי אִם מִי שֶׁרוֹצֶה בָּכֶם לִהְיוֹת גָּדוֹל, יְהֵא לָכֶם לִמְשָׁרֵת. מדוְהֶָרוֹצֶה לִהְיוֹת רִאשׁוֹן יִהְיֶה עֶבֶד לַכֹּל אָדָם. מהכִּי בֶן הָאָדָם גַּם הוּא לֹא בָא לְמַעַן יְשֹׁרַת אֶלָּא לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר בְּעַד רַבִּים.

מווַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָצָא יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו מִירִיחוֹ וַהֲמוֹן עַם רַב וְהִנֵּה טִימַי בֶּן טִימַי אִישׁ עִוֵּר יָשַׁב עַל יַד הַדֶּרֶךְ לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת. מזוַיִּשְׁמַע כִּי הוּא יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי וַיָּחֶל לִצְעֹק וַיֹּאמַר, בֶּן דָּוִד, רַחֵם עָלַי! מחוַיִּגְעֲרוּ בוֹ רַבִּים שֶׁיִּשְׁתֹּק וְהוּא הִרְבָּה עוֹד לִזְעֹק, בֶּן דָּוִד, רַחֵם עָלַי! מטוַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ וְצִוָּה קִרְאוּ לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לָעִוֵּר וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִתְעוֹדֵד, קוּם, קָרָא לְךָ. נוַיַּשְׁלֵךְ אֶת בִּגְדוֹ מֵעָלָיו וַיָּקָם וַיָּבֹא אֶל יֵשׁוּעַ. נאוַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה תִּרְצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ? וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעִוֵּר, רַבִּי, שֶׁאֶרְאֶה!  בוַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלָיו לֶךְ לְךָ אֱמוּנָתְךָ הֶחֶיְתָה אוֹתְךָ. וּמִיָּד רָאָה וְהָלַךְ בַּדֶּרֶךְ.