1When He came near to Yerushalayim, towards Beit Pageh and Beit Anya at Har HaZetim, He sent two of His Talmidim, 2and He said to them, “Go to the village ahead of us; and as soon as you enter it, you will find a colt tied up, on which no man of the sons of men has ever ridden; untie it and bring it. 3And if any man should say to you, ‘Why are you doing this?’ say to him, ‘Adoneinu needs it;’ and immediately he will send it here.” 4So they went and found the colt tied by the door, outside in the street. And as they were untying it, 5some of the men who stood there said to them, “What are you doing, are you untying the colt?” 6And they answered them as Yeshua had instructed them; and they consented. 7And they brought the colt to Yeshua, and they put their garments on it, and Yeshua rode on it. 8And many spread their garments on the road; and others cut down branches from the trees, and spread them on the road. 9And those who were in front of Him and those who were behind Him were crying and saying, “Hosha Nah! Barukh HaBa B’Shem יהוה . And10 blessed is the kingdom of our father David, which is coming; Hosha Nah Bamromim!” 11And Yeshua entered Yerushalayim, and went into the Heikhal; and He looked upon everything, and when evening came, He went out to Beit Anya with the twelve.
12And the next day, when they went out of Beit Anya, He became hungry. 13And He saw a fig tree in the distance which had leaves on it. So He came to it to see if He could find anything on it; and when He came He found nothing on it except leaves; for it was not yet time for the figs. 14And He said to it, “From now and forever let no man eat of your fruit.” And His Talmidim heard it. 15And they came to Yerushalayim; and Yeshua entered into the Heikhal of Elohim, and began to cast out those who were buying and selling in the Heikhal; and He overturned the trays of the moneychangers and the stands of those who sold doves; 16and He would not allow any man to bring goods into the Heikhal. 17And He taught them, saying, “Is it not written, ‘My house shall be called Beit Tefilah for all the peoples?’ But you have made it a bandits’ cave.” 18And the chief Kohanim and the Sofrim heard it, and they sought how to do away with Him; for they were afraid of Him, because all the people were amazed at His teaching. 19And when evening came, they went outside of the city. 20And in the morning, as they were passing, they saw the fig tree withered from its roots. 21And Shimon remembered and said to him, “Adon, behold, the fig tree which you cursed has withered.” 22Yeshua answered, saying to them, “If you have firm trust in Elohim, 23truly I say to you that whoever should say to this mountain, ‘Be moved and fall into the sea,’ and does not doubt in his heart, but trusts that what he says will be done, it will be done for him. 24Therefore I say to you, anything you pray for and ask, trust that you will receive it, and it will be done for you. 25And when you stand up to pray, forgive whatever you have against any man, so that Avikhem in heaven will forgive you your trespasses. 26But if you will not forgive, even Avikhem in heaven will not forgive you your trespasses.”
27And they came again to Yerushalayim; and while He was walking in the Heikhal, the chief Kohanim and the Sofrim and the elders came to him. 28And they said to Him, “By what authority do you do these things, and who gave you this authority to do these things?” 29Yeshua said to them, “I will also ask you a word to tell me, and then I will tell you by what authority I do these things. 30From where is the immersion of Yokhanan, from heaven, or from men? Tell me.” 31And they reasoned among themselves and said, “If we should say to Him, ‘From heaven,’ He will say to us, ‘Why then did you not believe him?’ 32And if we should say, ‘From men,’ there is the fear of the people, for all of them regard Yokhanan as a true navi.” 33So they answered, saying to Yeshua, “We do not know.” He said to them, “I will also not tell you by what authority I do these things.”
אוְכַאֲשֶׁר קָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם אֶל בֵּית פַּגֵּי וּבֵית עַנְיָה לְיַד הַר הַזֵּיתִים וַיִּשְׁלַח שְׁנַיִם מִתַּלְמִידָיו, בוַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אֶל הַכְּפָר שֶׁמִּמּוּלֵנוּ וְהָיָה שֶׁתִּכָּנְסוּ אֵלָיו וּמְצָאתֶם עַיִר אָסוּר אֲשֶׁר לֹא רָכַב עָלָיו אִישׁ מִבְּנֵי אָדָם, אוֹתוֹ הַתִּירוּ וְהָבִיאוּ. גוְאִם יֹאמַר אֲלֵיכֶם אִישׁ לָמָּה תַעֲשׂוּ זֹאת, וַאֲמַרְתֶּם שֶׁהוּא דָּרוּשׁ לַאֲדוֹנֵינוּ וּמִיָּד יְשַׁלְּחֶנּוּ לְכָאן. דוַיֵּלְכוּ וַיִּמְצְאוּ הָעַיִר אָסוּר אֶל הַשַּׁעַר בַּחוּץ בָּרְחוֹב. הוּבַזְּמַן שֶׁהֵם הָיוּ הִתִּירוּ אוֹתוֹ, אֲנָשִׁים מִן הָעֹמְדִים שָׁם אָמְרוּ אֲלֵיהֶם, מָה אַתֶּם עוֹשִׂים לְהַתִּיר אֶת הָעָיִר? ווַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָם יֵשׁוּעַ וַיַּנִּיחוּ לָהֶם.
זוַיָּבִיאוּ אֶת הָעַיִר אֶל יֵשׁוּעַ וַיָטִילוּ עָלָיו אֶת בִּגְדֵיהֶם וְיֵשׁוּעַ רָכַב עָלָיו. חוְרַבִּים פָּרְשׂוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם עַל הַדָּרֶךְ וַאֲחֵרִים כָּרְתוּ עֲנָפִים מִן הָעֵצִים וַיִפְרְשׂוּ עַל הַדָּרֶךְ. טוְהַהֹלְכִים לְפָנָיו וְהַהֹלְכִים אַחֲרָיו צָעֲקוּ לֵאמֹר הוֹשַׁע נָא! יבָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יהוה! וּבְרוּכָה מַלְכוּת דָּוִד אָבִינוּ אֲשֶׁר בָּאָה! הוֹשַׁע נָא בַּמְּרוֹמִים! יאוַאֶכָּנֵס יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלַיִם אֶל הַהֵיכָל וַיַּרְא אֶת הַכֹּל. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָעֶרֶב וַיֵּצֵא אֶל בֵּית עַנְיָה עִם הַשְּׁנֵים עָשָׂר.
יבוּבְיוֹם הַמָּחֳרָת בְּצֵאתָם מִבֵּית עַנְיָה וַיִּרְעָב. יגוַיַּרְא תְּאֵנָה מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עָלִים וַיָּבֹא אֵלֶיהָ לִרְאוֹת אִם הָיְתָה בָּהּ דְּבַר מָה. וְכַאֲשֶׁר בָּא, לֹא מָצָא בָהּ אֶלָּא עָלִים, כִּי לֹא הָיְתָה עוֹנַת תְּאֵנִים. ידוַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ מֵעַתָּה וּלְעוֹלָם אִישׁ אַל יֹאכַל פְּרִי מִמֵּךְ! וַיִּשְׁמְעוּ תַּלְמִידָיו. טווַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלָיִם וַאֶכָּנֵס יֵשׁוּעַ אֶל הַהֵיכַל אֱלֹהִים וַיָּחֶל לְגָרֵשׁ מִשָּׁם אֶת הַקּוֹנִים וְאֶת הַמּוֹכְרִים בַּהֵיכָל וַיַהְפֹּךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת הַחַלְפָנִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים. טזוְלֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְהַעֲבִיר כְּלִי בְּתוֹךְ הַהֵיכָל. יזוַיְלַמֵּד וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲלֹא כָּתוּב, בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים? וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֹתוֹ מְעָרַת לִסְטִים. יחוַיִּשְׁמְעוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וַיְחַפְּשׂוּ אֵיךְ לְהַאֲבִידוֹ כִּי פָּחֲדוּ מִפָּנָיו יַעַן אֲשֶׁר כָּל הָעָם תְּמֵהִים הָיוּ עַל תּוֹרָתוֹ. יטוְכִהְיוֹת עֶרֶב וַיֵּצֵא אֶל מִחוּץ לָעִיר.
כוַיְהִי בַּבֹּקֶר הֵם עֹבְרִים וַיִּרְאוּ אֶת הַתְּאֵנָה כִּי יָבְשָׁה מִשָּׁרָשֶׁיהָ. כאוַיִּזְכֹּר שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי הִנֵּה הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר קִּלַּלְתָּ יָבֵשָׁה. כבוַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם תְּהִי בָכֶם אֱמוּנַת אֱלֹהִים. כגכִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר לָהָר הַזֶּה ‘הִנָּשֵׂא וּנְפֹל אֶל הַיָּם’ וְאֵין פִּקְפּוּק בִּלְבָבוֹ אֶלָּא יַאֲמִין כִּי יִהְיֶה לוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר כֵּן יִהְיֶה לּוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר. כדעַל כֵּן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם כֹּל מַה שֶּׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וּמְבַקְּשִׁים הַאֲמִינוּ כִּי תִקָּחוּ וִיהִי לָכֶם. כהוְכִי תָּקוּמוּ לְהִתְפַּלֵּל תִּסְלְחוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם נֶגֶד אִישׁ לְמַעַן יִסְלַח אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם גַּם הוּא עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם. כווְאַתֶּם אִם לֹא תִּסְלְחוּ, אַף אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם לֹא יִסְלַח לָכֶם עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם.
כזוַיָּבֹאוּ שׁוּב לִירוּשָׁלַיִם וַיְהִי הוּא מִתְהַלֵּךְ בַּהֵיכָל וַיָּבֹאוּ אֵלָיו רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים וְהַזְּקֵנִים. כחוַיֹּאמְרוּ לוֹ בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת אַתָּה עֹשֶׂה אֶת אֵלֶּה, וּמִי נָתַן לְךָ אֶת הָסַמְכוּת הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אֶת אֵלֶּה? כטוַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם, גַּם אֲנִי אֶשְׁאֲלָה אֶתְכֶם דָּבָר אֶחָד וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ לִי, וְאֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת אֲנִי עֹשֶׂה אֵלֶּה. לטְבִילַת יוֹחָנָן מֵאַיִן הִיא, הֲמִשָּׁמַיִם הָיָתָה אִם מִבְּנֵי אָדָם, אִמְרוּ לִי? לאוַיְהַרְהֲרוּ בְּלִבָּם לֵאמֹר אִם נֹאמַר ‘מִן הַשָּׁמַיִם’ יֹאמַר לָנוּ, ‘וּמַדּוּעַ לֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ?’ לבאוֹ הֲנֹאמַר ‘מִבְּנֵי אָדָם’ יֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ מִן הָעָם כִּי כֻלָּם חָשְׁבוּ אֶת יוֹחָנָן שֶׁבֶּאֱמֶת נָבִיא הוּא. לגוַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֶל יֵשׁוּעַ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים. וַיַּעַן לָהֶם, גַּם אֲנִי לֹא אֹמַר לָכֶם בְּאֵיזוֹ סַמְכוּת אֲנִי עֹשֶׂה אֵלֶּה.
D'var יהוה , The Word of יהוה 