Yokhanan Markos 12 – יוחנן מרקוס יב


1And He began to speak to them in mishlim. “A man planted a vineyard and fenced it all around, and he dug in it a wine press, and built a tower in it, and then he leased it to laborers and went on a journey.  2And in due season he sent his servant to the laborers to receive some of the fruits of the vineyard.  3But they beat him and sent him away empty.   4And again when he sent to them another servant, they stoned him also and wounded him and sent him away in disgrace.  5And again he sent another, but they killed him; and he sent many other servants, some of them they beat and some they killed.  6But finally, he had a very beloved son, and he sent him to them last of all, for he said, ‘They might feel ashamed before my son.’  7But the laborers said among themselves, ‘This is the heir; come, let us kill him, and the inheritance will be ours.’  8And they took and killed him, and threw him outside of the vineyard.  9What then will the owner of the vineyard do? He will come and destroy those laborers, and give the vineyard to others.  10Have you not read this scripture: ‘The stone which the builders rejected, the same became the cornerstone?  11This was from  יהוה , and it is a wonder in our eyes’.”  12They wanted to seize Him, but they were afraid of the people; for they knew that He spoke this mashal against them; and they left Him and went away.  

13And they sent to Him some men of the Sofrim and of the Herodians, that they might trap Him in speech.  14They came and asked Him, “Teacher, we know that you are true and you do not favor any man; for you are impartial, and you teach the way of Elohim in truth. Does Torah permit to give head tax to Caesar or not?  15Shall we give or shall we not give?” But He knew their scheme, and said to them, “Why do you test me? Bring me a denarius, that I may see it.”  16And they brought it to Him. He said to them, “Whose is this image and inscription?” They said, “Caesar’s.”  17Yeshua said to them, “Give to Caesar what is Caesar’s, and to Elohim what is Elohim’s.” And they were amazed at Him.

18Then the Tzedokim came to Him, those who say there is no resurrection; and they asked Him, saying, 19“Teacher, Moshe wrote to us that if a man’s brother dies and leaves a wife and leaves no children, his brother should take his wife and raise up offspring for his brother.  20Now there were seven brothers; the first one took a wife and died, and left no offspring.  21Then the second married her, and he died; he also left no offspring; and likewise the third one.  22So all seven of them married her, and left no offspring. And after them all, the woman also died.  23Therefore at the resurrection, whose wife will she be? For all seven had married her.”  24Yeshua said to them, “Is it not that you err because you do not understand the scriptures nor the power of Elohim?  25For when they rise from the dead, men neither marry women, nor are women given in marriage to men; but they are like the Malakhim in heaven.  26Now concerning the rising of the dead, have you not read in the book of Moshe, how Elohim said to him from the bush, ‘I am the Elohim of Avraham, the Elohim of Yitz’khak, and the Elohim of Ya’akov?’  27And yet He is not the Elohim of the dead, but of the living. You therefore greatly err.”

28And one of the Sofrim came near and heard them debating, and he saw that He gave them a good answer. So he asked Him, “Which is the first mitzvah of all?”  29Yeshua said to him, “The first of all the mitzvot is, 

Shema, Yisra’el,  יהוה  Eloheinu,  יהוה  Ekhad! [Hear O Yisra’el,  יהוה  is our Elohim,  יהוה  is One].  30And you must love  יהוה  your Elohim with all your heart, and with all your soul, and with all your mind, and with all your might;’ this is the first mitzvah.  31And the second is like unto it, ‘You must love your neighbor as your own nefesh.’  There is no other mitzvah greater than these two.”  

32The Sofer said to Him, “Well said, Rabbi, you have said the truth, that He is One, and there is no other besides Him; 33and that a man should love Him with all the heart and with all the mind and with all the soul and with all the might, and love his neighbor as his own nefesh; this is far more important than all burnt offerings and sacrifices.”  34When Yeshua saw that he replied wisely, He answered, saying to him, “You are not far from Malkhut HaElohim.” And no man dared again to question Him.

35And Yeshua answered, saying as He taught in the Heikhal, “How do the Sofrim say that Mashi’akh is Ben David?  36For David himself said through The Ru’akh HaKodesh, ‘ יהוה said to My Adon, ‘Sit on my right hand until I put your enemies as a stool under your feet’.’  37Now therefore David himself calls him My Adon, and how can He be his son?” And all the people heard Him with pleasure.  38And in His teaching He said to them, “Beware of the Sofrim, who like to walk in long robes, and love to be saluted in the streets, 39and to take the front seats in the Beit K’nesset, and the head places at banquets; 40those who embezzle the property of widows, under pretense of making long prayers. They shall receive greater judgment.”

41And when Yeshua sat in front of the treasury, He watched how the people cast their alms into the treasury; and many rich men were casting in a great deal.  42And there came a poor widow, and she cast in two coins, which are a few denarii.  43And Yeshua called His Talmidim and said to them, “Truly I say to you that this poor widow has cast into the treasury more than all the men who are casting; 44for all of them cast in of their abundance; but she of her poverty cast everything she had, even all of her possessions.”

אוַיָּחֶל לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּמְשָׁלִים: אִישׁ אֶחָד נָטַע כֶּרֶם וַיַקִּיפוּ גָּדֵר, וַיַחְפֹּר בּוֹ יֶקֶב וַיִּבֶן בּוֹ מִגְדָּל וַיַחְכִּיר אֹתוֹ אֶל כֹּרְמִים וַיִסַּע. בוַיִשְׁלַח בְּבוֹא הָעֵת עַבְדּוֹ אֶל הַכֹּרְמִים לָקַחַת מִפְּרִי הַכָּרֶם. גוַיַּכֻּהוּ וַיְשַׁלְּחֻהוּ רֵיקָם. דוַיֹּסֶף וַיִשְׁלַח אֲלֵיהֶם עֶבֶד אַחֵר וְאַף אֹתוֹ רָגְמוּ וּפָצְעוּ וַיְשַׁלְּחֻהוּ בְּבִזָּיוֹן. הוַיִּשְׁלַח שׁוּב אַחֵר וְגַם אֹתוֹ הָרָגוּ. וַיִּשְׁלַח עֲבָדִים רַבִּים אֲחֵרִים וּמֵהֶם הִכּוּ וּמֵהֶם הָרָגוּ. ווּלְבַסּוֹף בֵּן אֶחָד הָאָהוּב וַיִּשְׁלַח אֲלֵיהֶם בָּאַחֲרֹנָה כִּי אָמַר מִפְּנֵי בְנִי יֵבוֹשׁוּ. זוְהַכֹּרְמִים הָהֵם אָמְרוּ בְּלִבָּם, זֶה הוּא הַיּוֹרֵשׁ. בּוֹאוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְהַיְרֻשָּׁה תִּהְיֶה לָּנוּ. חוַיִקְּחוּ וַיַּהַרְגוּ אוֹתוֹ וַיוֹצִיאוּהוּ אֶל מִחוּץ לַכָּרֶם. טוְעַתָּה מַה יַּעֲשֶׂה בַּעַל הַכָּרֶם? הֲלֹא יָבוֹא וְיַשְׁמִיד אֶת הַכֹּרְמִים הָהֵם וְנָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַאֲחֵרִים. יהֲלֹא אֶת הַכָּתוּב לֹא קְרָאתֶם, אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה? יאמֵאֵת יהוה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. יבוַיְבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ אַךְ פָּחֲדוּ מִן הָעָם, כִּי יָדְעוּ כִּי עֲלֵיהֶם אָמַר אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה. וַיַעַזְבוּהוּ וַיֵּלֵכוּ.

יגוַיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים מִן הַסּוֹפְרִים וּמֵאַנְשֵׁי הוֹרְדוֹס לְלָכְדוֹ אֹתוֹ בְּמִלָּה. ידוַיָּבֹאוּ וַיִשְׁאֲלוּהוּ, מוֹרֶה, יָדַעְנוּ שֶׁמְּהֵימָן אַתָּה וְלֹא חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי אֵינְךָ נוֹשֵׂא פָּנִים לִבְנֵי אָדָם וּבֶאֱמֶת מְלַמֵּד אַתָּה אֶת דֶּרֶךְ הָאֱלֹהִים. הֲמֻתָּר לָתֵת מַס גֻּלְגֹּלֶת אֶל קֵיסָר אִם לֹא? הֲנִּתֵּן אִם לֹא נִתֵּן? טווְהוּא יָדַע אֶת עָרְמָתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מַדּוּעַ אַתֶּם מְנַסִּים אוֹתי? הָבִיאוּ אֵלַי דִּינָר וְאֶרְאֶה. טזוַיָּבִיאוּ לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הַצֶּלֶם הַזֶּה וְהַכְּתֹבֶת, שֶׁל מִי הֵם? וַיֹּאמְרוּ, שֶׁל קֵיסָר. יזוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ, אֵת אֲשֶׁר לְקֵיסָר תְּנוּ לְקֵיסָר וְאֵת אֲשֶׁר לֵאלֹהִים תְּנוּ לֵאלֹהִים. וַיִּתְמְהוּ עָלָיו. יחוַיָּבֹאוּ אֵלָיו מִן הַצְדוֹקִים הָאֹמְרִים אֵין תְּקוּמָה, וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר אוֹתוֹ, יטמוֹרֶה, משֶׁה כָּתַב לָנוּ כִּי יָמוּת אֲחִי אִישׁ וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וְלֹא הִנִּיחַ בָּנִים וְלָקַח אָחִיו אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֵקִים זֶרַע לְאָחִיו. כוָיִהְיוּ שִׁבְעָה אַחִים וַיִּקַּח הָרִאשׁוֹן אִשָּׁה וַיָּמָת, וְלֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו זָרַע. כאוַיִּקַּח אוֹתָהּ הַשֵּׁנִי וַיָּמָת, וְלֹא הִשְׁאִיר זָרַע; וְגַּם הַשְּׁלִישִׁי. כבוַיִּקָּחוּהָ שִׁבְעָתָם וְלֹא הִשְׁאִירוּ זָרַע. וְאַחֲרֹנָה לְכֻלָּם מֵתָה גַּם הָאִשָּׁה. כגוְעַתָּה בַּתְּקוּמָה לְמִי מֵהֶם תִּהְיֶה לְאִשָּׁה? כִּי הֲרֵי שִׁבְעָתָם לָקְחוּ אוֹתָהּ. כדוַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם, הֲלֹא מִשּׁוּם כָּךְ טוֹעִים אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הַכְּתוּבִים וְלֹא אֶת גְּבוּרַת הָאֱלֹהִים? כהכִּי בְּעֵת קוּמָם מִן הַמֵּתִים אֵין הֵם נוֹשְׂאִים נָשִׁים, גַּם אֵין הַנָּשִׁים נִשָּׂאוֹת לַגְּבָרִים, כִּי יִהְיוּ כַּמַּלְאָכִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם הֵם. כווְעַל הַמֵּתִים שֶׁיָּקוּמוּ, הֲלֹא קְרָאתֶם בְּסֵפֶר משֶׁה, אֶת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּסְּנֶה, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב? כזאֵין הוּא אֱלֹהֵי הַמֵּתִים אֶלָּא הַחַיִּים, לָכֵן טוֹעִים אַתֶּם מְאֹד.

כחוָיִגַּשׁ אֶחָד מִן הַסּוֹפְרִים שָׁמַע אוֹתָם מִתְוַכְּחִים, וַיַּרְא כִּי הֵיטֵב הֵשִׁיב לָהֶם תְּשׁוּבָה, וַיִּשְׁאָל אוֹתוֹ, מַה הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשֹׁנָה מִכֻּלָּן? כטוַיַּעַן אֹתוֹ יֵשׁוּעַ: רִאשֹׁנָה לְכָל הַמִּצְוֹת:

 שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד. לוְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשֹׁנָה. לאוְהַשֵּׁנִית הַדֹּמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְאֵין מִצְוָה אַחֶרֶת גְּדוֹלָה מֵאֵלֶּה.

לבוַיֹּאמֶר לוֹ הַסּוֹפֵר, יָפֶה רַבִּי, אֱמֶת אָמַרְתָּ כִּי אֶחָד הוּא וְאֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ. לגוּלְאַהֲבָה אֹתוֹ אָדָם בְּכָל לֵבָב וּבְכָל הַשֵּׂכֶל וּבְכָל הַנֶפֶשׁ וּבְכָל מְאֹדוֹ, וּלְאַהֲבָה אֶת הָרֵעַ כָּמוֹהוּ. חָשׁוּב יוֹתֵר מִכָּל עֹלוֹת וּזְבָחִים. לדוַיַּרְא יֵשׁוּעַ שֶׁבְּחָכְמָה הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא רָחוֹק אַתָּה מִמַּלְכוּת הָאֱלֹהִים. וְאִישׁ לֹא הֵעֵז עוֹד לִשְׁאֹל אוֹתוֹ.

להוָיַעֲנֶה יֵשׁוּעַ מְלַמֵּד בַּהֵיכָל, וַיֹּאמַר, אֵיךְ יֹאמְרוּ הַסּוֹפְרִים כִּי הַמָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד הוּא? לוהֲלֹא דָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, נְאֻם יהוה לַאֲדוֹנִי, שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם תַּחַת רַגְלֶיךָ? לזלְפִיכָךְ דָּוִד קֹרֵא לוֹ אֲדוֹנִי, וְאֵיךְ הוּא בְּנוֹ? וְכָל הָעָם שָׁמַע אוֹתוֹ בַּהֲנָאָה. לחוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּלַמֵּד, הִזָּהֲרוּ מִן הַסּוֹפְרִים הַחֲפֵצִים לְהִתְהַלֵּךְ בְּאִצְטְלָאוֹת וָיִּשְׁאֲלוּ אֶת בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם בָּרְחוֹבוֹת, לטוְאֶת הַמּוֹשָׁבִים הָרָאשִׁיִּים בְּבָתֵי כְנֵסִיּוֹת וּמְּקוֹמוֹת רִאשֹׁנִים בַּסְּעוּדוֹת. מהַאוֹכְלִים אֶת בָּתֵּי הָאַלְמָנוֹת בָּמַאֲרִיכִים אֶת תְּפִלּוֹתֵיהֶם כִּכְסוּת. הֵם יֶתֶר מִשְׁפָּט יִשְׂאוּ.

מאוְכַאֲשֶׁר יֵשׁוּעַ יָשַׁב מִמּוּל אֲרוֹן הָאוֹצָר, וְהוּא הִתְבּוֹנֵן אֵיךְ מְטִילִים הַהֲמוֹנִים כֶּסֶף  בַּאֲרוֹן הָאוֹצָר, וַעֲשִׁירִים רַבִּים הֵטִילוּ הַרְבֵּה. מבוַתָּבֹא אַלְמָנָה עֲנִיָּה אַחַת וַתַּטִּיל שְׁתֵּי מָעוֹת אֲשֶׁר הֵן פְּרוּטוֹת. מגוַיִּקְרָא יֵשׁוּעַ אֶל תַּלְמִידָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי הָאַלְמָנָה הַזֹּאת הֵטִילָה אֶל הָאוֹצָר יוֹתֵר מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵטִילוּ. מדכִּי כֻלָּם הֵטִילוּ מִן הָעֹדֵף שֶׁלָּהֶם, וְהִיא מִמַּחְסֹרָהּ הֵטִילָה כָּל אֲשֶׁר לָהּ, אֵת כָּל רְכוּשָׁהּ.