Matai 13 – מתי יג


1That same day Yeshua went out of the house and sat by the seaside.  2And many people gathered around Him so that He had to go up and sit in a boat, and all the people stood on the seashore.  3And He spoke many things to them in mishlim, and said, “Behold the sower went out to sow; 4and when he had sown, some seed fell on the roadside, and the fowls came and ate it.  5Other fell upon the rock, where there was not sufficient soil; and it sprang up earlier because the ground was not deep enough; 6but when the sun shone, it was scorched, and because it had no root, it dried up; 7and other fell among thistles, and the thistles sprung up and choked it.  8And other fell in good soil, and bore fruit, some one hundred, and some sixty, and some thirty.  9He who has ears to hear, let him hear.”

10Then His Talmidim drew near to Him and said, “Why do you speak to them in mishlim?”  11He answered and said to them, “Because to you it is granted to know the sod of Malkhut HaShamayim, but it is not granted to them.  12For to him who has it shall be given, and it shall increase to him;  but to him who has not,  even  that  which  he  has  shall be taken away from him.  13This is the reason I speak to them in mishlim, because they see and yet cannot perceive; and they hear and yet do not listen, nor do they understand.  14And in them is fulfilled the prophecy of Yesha-Yahu who said, ‘Hearing you will hear, but you will not understand; and seeing you will see, but you will not know.  15For the heart of this people has become hardened, and their ears hard of hearing, and their eyes are dull; so that they cannot see with their eyes, and hear with their ears, and understand with their hearts; let them return, and I will heal them.’  16But as for you, happy are your eyes, for they see; and your ears, for they hear.  17For truly I say to you, a great many Nevi’im and Tzadikim have longed to see what you see, and did not see it; and to hear what you hear, and did not hear it.” 

18“Now you, listen to the mashal of the seed.  19Whoever hears the D’var HaMalkhut and does not understand it, the evil one comes and snatches away HaDavar which has been sown in his heart. This is that which was sown on the roadside.  20That which was sown upon the rock, this is he who hears HaDavar, and immediately accepts it with joy; 21but it has no root in him, except for a while; and when trouble or persecution comes because of HaDavar, he immediately stumbles.  22That which was sown among thistles, this is he who hears HaDavar, but worldly thoughts and the deception caused by riches choke HaDavar, and it becomes fruitless.  23That which was sown upon good soil, this is he who hears D’varai, and understands it, so he bears fruit and produces some one hundred, and some sixty, and some thirty.”   

24He related another mashal to them, and said, “Malkhut HaShamayim is like a man who sowed good seed in his field.  25And when the men slept, his enemy came and sowed tares among the wheat, and went away.  26But when the blade sprang up and bore fruit, then the tares also appeared.  27So the servants of the landowner came and said to him, ‘Adoneinu, behold, did you not sow good seed in your field; from where did the tares come into it?’  28He said to them, ‘An enemy did this;’ his servants then said to him, ‘Do you want us to go and pick them out?’  29But he said to them, ‘It might happen that while you were picking out the tares, you might uproot with them also the wheat.  30Let them both grow together until the harvest; and at the harvest season, I will say to the reapers, ‘Pick out first the tares, and bind them into bundles to be burned; but gather the wheat into my barns.”” 

31He related another mashal to them, and said, “Malkhut HaShamayim is like a grain of mustard seed, which a man took and sowed in his field.  32It is the smallest of all seeds; but when it is grown, it is larger than all of the herbs; and it becomes a tree, so that the fowls of the sky come and nest in its branches.” 

33He told them another mashal: “Malkhut HaShamayim is like the leaven which a woman took and buried in three measures of flour, until it was all leavened.” 

34Yeshua spoke all these things to the people in mishlim; and without mishlim He did not speak to them, 35so that it might be fulfilled which was said by the Navi, who said, “I will open my mouth in mishlim, and I will bring out secrets hidden before the foundation of the world.”  36Then Yeshua left the multitudes and came into the house; and His Talmidim came up to Him and said, “Explain to us the mashal of the tares and the field.”  37He answered and said to them, “He who sowed good seed is Ben HaAdam.  38The field is the world. The good seed are the B’nei HaMalkhut, but the tares are the sons of evil.  39The enemy who sowed them is HaSatan. The harvest is the end of the world, and the reapers are the Malakhim.  40Therefore, just as the tares are picked out and burned in the fire, so shall it be at the end of the world.  41Ben HaAdam will send His Malakhim, and they will pick out from His Malkhut all things which cause stumbling, and all workers of iniquity.  42And they will throw them into the furnace of fire; there shall be weeping and gnashing of teeth.  43Then the tzadikim shall shine as the sun in the Malkhut of Avihem.  He who has ears to hear, let him hear.” 

44“Again, Malkhut HaShamayim is like a treasure which is hidden in the field, which a man discovered and  hid,  and because of  his  joy,  he went and sold everything  he  had,  and bought that field.  45Again, Malkhut HaShamayim is like a merchant, who was seeking good pearls.  46And when he had found one costly pearl, he went and sold everything he had, and bought it.  47Again, Malkhut HaShamayim is like a net which was thrown into the sea, and it gathered fish of every kind.  48When it was filled, they drew it to the shore, and sat down and sorted them; the good ones they put into bags, and the bad they threw away.  49So will it be at the end of the world; the Malakhim will go out and separate the evil from among the righteous, 50and they will throw them into the furnace of fire; there shall be weeping and gnashing of teeth.” 

51Yeshua said to them, “Have you understood all of these things?” They said to Him, “Yes, Adoneinu.”  52He said to them, “Therefore every Sofer who is instructed in Malkhut HaShamayim is like a man who is a householder, who brings out new and old things from his treasures.” 

53When Yeshua had finished these mishlim, He departed there.  54And He came to his own city and He taught them in their Beit K’nessets in such a way that they were amazed and said, “Where did He get this wisdom and these wonders?  55Is He not the carpenter’s son? Is not His mother called Miryam, and His brothers, Ya’akov, and Yosef, and Shimon, and Yehudah?  56Are not all His sisters with us? Where did He get all these things?”  57And they were perplexed about Him. But Yeshua said to them, “No navi is insulted, except in his own city and in his own house.”  58And He did not perform many miracles there, because of their unbelief.

אוַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ מִן הַבָּיִת וַיֵּשֶׁב עַל הַיָּם. בוַיִקָּהֲלוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם רָב וַיֵּרֶד אֶל הָאֳנִיָּה וַיֵּשֶׁב בָּהּ וְכָל הָעָם עֹמְדִים עַל שְׂפַת הַיָּם. גוַיֶּרֶב לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּמְשָׁלִים לֵאמֹר הִנֵּה הַזּוֹרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ. דוַיִּזְרַע וַיִּפֹּל מִן הַזֶּרַע עַל יַד הַדָּרֶךְ וַיָבֹאוּ הָעוֹף וַיֹּאכְלֻהוּ. הוְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל סֶלַע, בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי אֵין לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה. ווַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶׁמֶשׁ וַיִּצָּרֵב וַיּיבָשׁ כִּי אֵין לוֹ שֹׁרֶשׁ. זוְיֵשׂ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמַעֲכֻהוּ. חוְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פֶּרִי זֶה מֵאָה שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִׁים וְזֶה שְׁלֹשִׁים. טמִי אֲשֶׁר לוֹ אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע. 

יוַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו הַתַּלְמִידִים וַיֹּאמְרוּ לָמָּה זֶּה בִּמְשָׁלִים תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם? יאוַיַּעַן וַיּאֹמֶר כִּי לָכֶם נִתַּן לָדַעַת אֶת סוֹד מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְלָהֶם לֹא נִתָּן. יבכִּי מִי שֶׁיֶשׁ לוֹ  נָתֹן  יִנָּתֵן  לוֹ וְיַעֲדִיף וּמִי שֶׁאֵין לוֹ גַם מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִנָּטֵל מִמֶּנּוּ. יגעַל כֵּן בִּמְשָׁלִים אֲדַבֵּר אֲלֵיהֶם כִּי בִרְאֹתָם לֹא יִרְאוּ וּבְשָׁמְעָם לֹא יִשְׁמְעוּ אַף לֹא יָבִינוּ. ידוּמִתְמַלֵּאת בָּהֶם נְבוּאַת יְשַׁעְיָהוּ הָאֹמֶרֶת שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ. טוכִּי הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וּבְאָזְנֵיהֶם בִּכְבֵדוּת שָׁמְעוּ, וְאֶת עֵינֵיהֶם עָצְמוּ, פֶּן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְעוּ בְּאָזְנֵיהֶם וְיָבִינוּ בִּלְבָבָם וְיָשׁוּבוּ, וַאֲרַפֵּא אוֹתָם. טזוְאַתֶּם אַשְׁרֵי עֵינֵיכֶם כִּי תִרְאֶינָה וְאָזְנֵיכֶם כִּי תִשְׁמַעְנָה. יזכִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם נְבִיאִים וְצַדִּיקִים רַבִּים נִכְסְפוּ לִרְאֹת אֵת אֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים וְלֹא רָאוּ וְלִשְׁמֹעַ אֵת אֲשֶׁר אַתֶּם שֹׁמְעִים וְלֹא שָׁמֵעוּ.

יחלָכֵן אַתֶּם שִׁמְעוּ נָא אֵת מְשַׁל הַזּוֹרֵעַ. יטכָּל אִישׁ שֹׁמֵעַ אֶת דְּבַר הַמַּלְכוּת וְלֹא יְבִינֵהוּ וּבָא הָרָע וְחָטַף אֶת הַזָּרוּעַ בִּלְבָבוֹ הוּא הַנִּזְרָע עַל יַד הַדָּרֶךְ. כוְהַנִּזְרָע עַל עַל הַסֶּלַע הוּא הַשֹׁמֵעַ אֶת הַדָּבָר וּמִיָּד מְקַבֵּל אוֹתוֹ בְשִׂמְחָה. כאוְלוֹ אֵין שֹׁרֶשׁ תַּחְתָּיו וְיָקוּם רַק לְשָׁעָה וּבִהְיוֹת צָרָה וּרְדִיפָה בִּגְלַל הַדָּבָר יִכָּשֵׁל כְּרָגַע. כבוְהַנִּזְרָע אֶל הַקֹּצִים הוּא הַשֹׁמֵעַ אֶת הַדָּבָר וְדַאֲגַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִכְלֵי הָעֹשֶׁר יְמַעֲכוּ אֶת הַדָּבָר וּפְרִי לֹא יִהְיֶה לּוֹ. כגוְהַנִּזְרָע עַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הוּא הַשֹׁמֵעַ אֶת הַדָּבָר וּמֵבִין אֹתוֹ אַף יַעֲשֶׂה פֶרִי וְנָתַן זֶה מֵאָה שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִׁים וְזֶה שְׁלֹשִׁים.

כדוַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם מָשָׁל אַחֵר וַיּאֹמַר מַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמָה לְאָדָם אֲשֶׁר זָרַע זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ. כהוַיְהִי בִּהְיוֹת הָאֲנָשִׁים יְשֵׁנִים וַיָּבֹא אֹיְבוֹ וַיִּזְרַע זוּנִין בֵּין הַחִטִּים וְהָלַךְ. כואֲבָל כְּשֶׁצָּמַח הַגִּבְעוֹל וַיַּעַשׂ פֶּרִי וַיֵּרָאוּ גַּם הַזּוּנִין. כזוַיִּגְשׁוּ עַבְדֵי בַעַל הַבַּיִת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנֵינוּ הֲלֹא זֶרַע טוֹב זָרַעְתָּ בְשָׂדֶךָ וּמֵאַיִן לוֹ הַזּוּנִין? כחוַיּאֹמֶר לָהֶם אִישׁ אֹיֵב עָשָׂה זֹאת, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הָעֲבָדִים הֲתַחְפֹּץ כִּי נֵלֵךְ וּנְלַקֵּט אֹתָם? כטוַיֹּאמֶר לֹא פֶּן תְּלַקְּטוּ אֶת הַזּוּנִין וְשֵׁרַשְׁתֶּם גַּם אֶת הַחִטִּים. להַנִּיחוּ אֹתָם וְיִגְדְּלוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד עַד הַקָּצִיר וְהָיָה בְּעֵת הַקָּצִיר וְאָמַרְתִּי לַקּוֹצְרִים לַקְּטוּ בָרִאשׁוֹנָה אֶת הַזּוּנִין וְקִשְׁרוּ אוֹתָם צְרוֹרוֹת כְּדֵי לְשָׂרְפָם וְאֵת הַחִטִּים אִסְפוּ לַאֲסָמַי.

לאוַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם מָשָׁל אַחֵר וַיּאֹמַר מַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמָה לְגַרְגַּר שֶׁל חַרְדָּל אֲשֶׁר לְקָחוֹ אִישׁ וַיִּזְרַע בְּשָׂדֵהוּ. לבוְהוּא קָטֹן מִכָּל הַזֵּרוֹעִים וְכַאֲשֶׁר צָמַח גָּדוֹל הוּא מִן הַיְרָקוֹת וְהָיָה לְעֵץ עַד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עוֹף הַשָׁמַיִם וְקִנְּנוּ בַּעֲנָפָיו.

לגוַיִּשָּׂא עוֹד מְשָׁלוֹ וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם מַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמָה לִשְׂאוֹר אֲשֶׁר לָקְחָה אִשָּׁה וְטָמְנָה אוֹתוֹ בִּשְׁלשׁ סְאִים קֶמַח עַד כִּי יֶחְמַץ כֻּלּוֹ. 

לדכָּל אֵלֶּה דִּבֶּר יֵשׁוּעַ בִּמְשָׁלִים אֶל הֲמוֹן הָעָם וּבִבְלִי מָשָׁל לֹא דִבֶּר אֲלֵיהֶם דָּבָר. להלְמַלּאת אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶפְתְּחָה פִּי בִּמְשָׁלִים וְאַבִּיעָה נִסְתָּרוֹת מִלִּפְנֵי מוֹסְדוֹת עוֹלָם. לואָז שִׁלַּח יֵשׁוּעַ אֶת הֲמוֹן הָעָם וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ בָּאֶר נָא לָנוּ אֶת מְשַׁל זוּנֵי הַשָּׂדֶה. לזוַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם הַזּוֹרֵעַ אֶת הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא בֶּן הָאָדָם. לחוְהַשָּׂדֶה הוּא הָעוֹלָם וְהַזֶּרַע הַטּוֹב בְּנֵי הַמַּלְכוּת הֵם וְהַזּוּנִין בְּנֵי הָרַע הֵמָּה. לטוְהָאֹיֵב אֲשֶׁר זְרָעָם הוּא הַשָּׂטָן וְהַקָּצִיר הוּא קֵץ הָעוֹלָם וְהַקֹּצְרִים הֵם הַמַּלְאָכִים. מוְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יְלֻקְּטוּ הַזּוּנִין וְנִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ כֵּן יִהְיֶה לְקֵץ הָעוֹלָם הַזֶּה. מאבֶּן הָאָדָם יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו וְלִקְּטוּ מִמַּלְכוּתוֹ אֵת כָּל הַמַּכְשֵׁלוֹת וְאֵת כָּל עוֹשֵׂי הָעָוֶל. מבוְהִשְׁלִיכוּ  אֹתָם  אֶל תַּנּוּר  הָאֵשׁ  שָׁם  בְּכִי  וַחֲרֹק  הַשִׁנָּיִם.  מגאָז  יַזְהִירוּ  הַצַּדִּיקִים כַּשֶׁמֶשׁ בְּמַלְכוּת אֲבִיהֶם. מִי אֲשֶׁר לוֹ אָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע.

מדעוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְאוֹצָר טָמוּן בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר מְצָאוֹ אִישׁ וַיִּטְמְנֵהוּ וּבְשִׂמְחָתוֹ יֵלֵךְ וּמָכַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְקָנָה אֶת הַשָּׂדֶה הַהוּא. מהעוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמָיִם לְאִישׁ סֹחֵר הַמְבַקֵּשׁ מַרְגָּלִיּוֹת טֹבוֹת. מווְכַאֲשֶׁר מָצָא מַרְגָּלִית אַחַת יְקָרָה מְאֹד הָלַךְ וַיִּמְכֹּר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקֶן אֹתָהּ. מזעוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָׁמַיִם לְמִכְמֶרֶת אֲשֶׁר הָשְׁלְכָה לַיָּם וְאָסְפָה מִכָּל מִין. מחוְכַאֲשֶׁר נִמְלְאָה הֶעֱלוּ אֹתָהּ אֶל שְׂפַת הַיָּם וַיֵּשְׁבוּ וַיִּלְקְטוּ אֶת הַמִּינִים הַטּוֹבִים לְתוֹךְ הַכֵּלִים וְאֵת הָרָעִים הִשְׁלִיכוּ. מטכֵּן יִהְיֶה לְקֵץ הָעוֹלָם הַמַּלְאָכִים יֵצְאוּ וְהִבְדִּילוּ אֶת הָרְשָׁעִים מִתּוֹךְ הַצַּדִּיקִים. נוְהִשְׁלִיכוּם אֶל תַּנּוּר הָאֵשׁ שָׁם יִהְיֶה בְּכִי וַחֲרוֹק שִׁנַּיִם. 

נאוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲתָבִינוּ אֶת כָּל אֵלֶּה? וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֵן אֲדֹנֵינוּ. נבוַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עַל כֵּן כָּל סוֹפֵר מְלֻמָּד לְמַלְכוּת הַשָׁמַיִם דּוֹמֶה לְאִישׁ בַּעַל בַּיִת הַמּוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ חֲדָשׁוֹת וְגַם יְשָׁנוֹת.

נגוַיְהִי כְּכַלּוֹת יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֶת הַמְּשָׁלִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲבֹר מִשָׁם. נדוַיָּבֹא לְעִירוֹ וַיְלַמֵּד אֹתָם בְּבֵית הַכְּנֵסֶת שֶׁלָּהֶם וַיִּשְׁתּוֹמֲמוּ וַיֹּאמְרוּ מֵאַיִן לָזֶה הַחָכְמָה הַזֹּאת וְהַגְּבוּרוֹת. נההֲלֹא זֶה הוּא בֶּן הַנַּגָּר הֲלֹא שֵׁם אִמּוֹ מִרְיָם וְאֶחָיו יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וְשִׁמְעוֹן וִיהוּדָה. נווְאַחְיוֹתָיו הֲלֹא כֻלָּן אִתָּנוּ הֵן וּמֵאַיִן אֵיפוֹא לוֹ כָּל אֵלֶּה. נזוַיְהִי לָהֶם לְמִכְשׁוֹל וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם אֵין נָבִיא נִקְלֶה אֶלָּא בְּעִירוֹ וּבְבֵיתוֹ. נחוְלֹא עָשָׂה שָׁם גְּבוּרוֹת רַבּוֹת בִּגְלַל אִי אֱמוּנָתָם.