Shmu’el Alef 16 – שמואל א פרק טז

1And  יהוה  said unto Shmu’el, “How long will you mourn for Sha’ul, seeing I have rejected him from being Melekh over Yisra’el? Fill your horn with oil, and go, I will send you to Yishai Beit HaLakhmi; for I have provided Me a melekh among his sons.” 2And Shmu’el said, “How can I go?  If Sha’ul hears it, he will kill me.” And  יהוה  said, “Take a heifer with you, and say, ‘I am come to sacrifice to  יהוה .’ And3 call Yishai to the sacrifice, and I will tell you what you shall do; and you shall anoint unto Me him whom I name unto you.”  4And Shmu’el did that which  יהוה  spoke, and came to Beit Lekhem. And the elders of the city came to meet him trembling, and said, “Do you come in shalom?” 5And he said, “In shalom; I am come to sacrifice unto  יהוה ; consecrate yourselves and come with me to the sacrifice.” And he consecrated Yishai and his sons, and called them to the sacrifice. 6And it came to pass, when they were come, that he beheld Eli’av, and said, “Surely the anointed of  יהוה  is before Him.”  7But  יהוה  said unto Shmu’el, “Look not on his countenance, or on the height of his stature; because I have rejected him; for it is not as man sees: for man looks on the outward appearance, but  יהוה  looks on the heart.” 8Then Yishai called Avinadav, and made him pass before Shmu’el. And he said, “Neither has  יהוה  chosen this one.” 9Then Yishai made  Shamah to pass by. And he said, “Neither has  יהוה  chosen this one.” 10And Yishai made seven of his sons to pass before Shmu’el. And Shmu’el said unto Yishai,  ” יהוה  has not chosen these.” 11And Shmu’el said unto Yishai, “Are all your children here?” And he said, “There remains yet the youngest, and, behold, he keeps the sheep.” And Shmu’el said unto Yishai, “Send and fetch him; for we will not sit down till he comes here.” 12And he sent, and brought him in. Now he was ruddy, and withal of beautiful eyes, and goodly to look upon.

And  יהוה  said, “Arise, anoint him; for this is he.” 13Then Shmu’el took the horn of oil, and anointed him in the midst of his brethren; and the Ru’akh  יהוה  came mightily upon David from that day forward. So Shmu’el rose up, and went to Ramah. 14Now the Ru’akh  יהוה  had departed from Sha’ul, and an evil spirit from  יהוה  terrified him. 15And Sha’ul’s servants said unto him, “Behold now, an evil spirit from Elohim terrifies you. 16Let our Adon now command your servants, that are before you, to seek out a man who is a skillful player on the harp; and it shall be, when the evil spirit from Elohim comes upon you, that he shall play with his hand, and you shall be well.”

17And Sha’ul said unto his servants, “Provide me now a man that can play well, and bring him to me.” 18Then answered one of the young men, and said, “Behold, I have seen a son of Yishai Beit HaLakhmi, that is skillful in playing, and a mighty man of valor, and a man of war, and prudent in affairs, and a comely person, and  יהוה  is with him.” 19Therefore Sha’ul sent messengers unto Yishai, and said, “Send me David your son, who is with the sheep.” 20And Yishai took a donkey laden with bread, and a bottle of wine, and a kid, and sent them by David his son unto Sha’ul. 21And David came to Sha’ul, and stood before him; and he loved him greatly; and he became his armor-bearer. 22And Sha’ul sent to Yishai, saying, “Let David, I pray, stand before me; for he has found favor in my sight.” 23And it came to pass, when the [evil] spirit from Elohim was upon Sha’ul, that David took the harp, and played with his hand; so Sha’ul found relief, and it was well with him, and the evil spirit departed from him.

אוַיֹּאמֶר יהוה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל; מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. בוַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי; וַיֹּאמֶר יהוה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוה בָּאתִי. גוְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח; וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. דוַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם; וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. הוַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיהוה בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח; וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח. ווַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב; וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יהוה מְשִׁיחוֹ. זוַיֹּאמֶר יהוה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ: כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוה יִרְאֶה לַלֵּבָב. חוַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יהוה . טוַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה; וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יהוה . יוַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יהוה בָּאֵלֶּה. יאוַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה. יבוַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; 

וַיֹּאמֶר יהוה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. יגוַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יהוה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה; וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה. ידוְרוּחַ יהוה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל; וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יהוה . טווַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו: הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. טזיֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ.

יזוַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו: רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. יחוַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוה עִמּוֹ. יטוַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי; וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. כוַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד; וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. כאוַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. כבוַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר: יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כגוְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.